הנה אני מודה בסטייה נפשית קשה: אני אוהב לקרוא
מאמרים של ימין אידיאולוגי. במיוחד כאשר הם לוהטים וגם שכחו לקרוא את איין ראנד
ושאר להטוטני העבר שמכרו את אותה מרכולת עוד בשנת תרפפ"ו. על כך - תודה נרגשת
לנפתלי בנט ולאיילת שקד על שהמציאו את "החדש" הישן.
הם כתבו מצע, ואני - כהרגלי - נטפל דווקא לשולי
המסמך. שני עניינים יש שם שמלמדים שבהחלט אפשר למכור אלטע זאכען ובמחיר מופקע של
מנדטים.
הנה הראשון, שהוא גם עניין די מחשמל:
מקורו
בשנאה יוקדת לחברת חשמל, שהיא - פויה! - גם מונופול וגם בעלת ועד עובדים שמוריד את
השאלטר ומחשיך את המדינה בכל יום שני. ואם לא שמתם לב שכך קורה כל יום שני, זה רק בגלל
שאתם שמאלנים שונאי ישראל ובעלי זיכרון קצר, כי זה מה שקורה... (מתי בדיוק?,,, לא
זוכר. זכרוני השמאלני בגד בי)
שנאת
מונופולים היא בהחלט דבר מבורך, רק חבל שהלהט המהפכני של הימין הישן-חדש לא מופנה
גם לגוגל, פייסבוק, אמזון, צבא הגנה לישראל, המוסד, השב"כ.... כולם מונופולים
מושלמים. אבל אני מניח שכאשר הם יגיעו לשלטון זה בדיוק מה שיעשו. אה... הם כבר
בשלטון? (שוב הזיכרון הבוגדני שלי...) נו, אז בטח גוגל משקשקים.
30 חוטים לציפורים
ונחזור
לעניין החשמל. הימין החדש רוצה לחסל את המונופול של חברת חשמל. לא רק בייצור חשמל
–הרי זה כבר הוחלט – אלא גם על חלוקת חשמל. ואת זה אני מאוד אוהב.
חלוקת
חשמל, להזכירכם, היא חוט הנחושת שמוליך את
החשמל לבית, לחנות, לכביש ולבית החולים. היום כל החוטים האלה הם מונופול של אותה חברת
חשמל ששקד ובנט מתכוונים לחסל. זה בהחלט רצוי, זולת עניין אחד, ממש שולי: נניח שפלוני
החליט לקנות חשמל מחברת "משה חשמלי בע"מ", שמפעילה תחנת-כוח במאחז "מעלה זרגים" שבארצנו
השלמה. איך יגיע החשמל משם לכאן? אנחנו הרי לא רוצים מונופול, ולכן נאסור על חברת
חשמל להוליך את החשמל הזה. "משה חשמלי בע"מ" ייאלץ למתוח חוט אל כל
לקוח שיקנה ממנו חשמל. ומכיוון שאנחנו בימין מאוד מאמינים בתחרות, בוודאי יצמחו עוד, נניח, 30 יצרני חשמל מתחרים. ומה זה אומר? זה אומר שלכל בית בישראל יתחברו 30
חוטי חשמל.
זה
בהחלט רעיון נפלא, והמוני ציפורי ארצנו, שבוודאי
יצביעו פה-אחד (בעצם, מקור אחד) לימין החדש, יהיו אסיר תודה על הגדלת כמות ה"אסלות" שמהן אפשר
לחרבן על בני האדם הטמבלים.
הזכות לשקיפות
העניין
השני שאני נטפל אליו הוא הטיפול במונופולים בשוק העבודה – קרי, האיגודים המקצועיים. בצדק רב, והפעם אני לא
מתבדח, דורש הימין שקיפות מלאה של האיגודים המקצועיים כך ש"כל עובד יוכל לדעת
כיצד מנוהל תקציב האירגון".
אלא
ששמתי לב לעוד ארגון אחד שכל העובדים חברים בו. נכון, הוא שולי. הוא זניח בהשוואה
לאיגוד המקצועי. אבל, כאמור לעיל, אני נטפל לעניינים שוליים. ובכן, כל עובד הוא גם
- ובשמאל טוענים שבעיקר - עובד של מעסיקו. ומבדיקה שערכתי מצאתי שאין אפילו עובד אחד היודע מה תקציבו של האירגון הזה, אותו
ארגון שבו הוא עובד.
אז
מה דעתכם, רבותי המכובדים בנט ושקד, שכל התקציבים יהיו גלויים? גם של אירגוני
העובדים, וגם של חנות המכולת, הסופרמרקט, המיפעל... ובטרם אשכח - גם של מקום עבודה אחד בשם ”ישראל
היום" - וכמובן גם של גוגל, פייסבוק, אמזון, וכל שאר המעסיקים שאין לאף עובד
שלהן מושג קלוש על תקציביהם.
הולך? או שמא לא הבנתי משהו, ואתם ב"ימין
החדש", בדיוק כמו הימין הישן, רק נגד העובדים אבל מאוד-מאוד בעד המעסיקים.
