לא מכבר קיבלתי מכתב ששיגרה מועמדת
בבחירות המקדימות במרצ. במכתב מציגה המועמדת את עצמה ואת תכניותיה וכמובן מבקשת
תמיכה ותרומה. אני מעריך ששאר המועמדים מציגים מסמכים דומים. אם אכן כך, מרצ
מתקדמת בצעדי ענק לחור השחור של ה"מרכז", שבולע הכל ולא פולט דבר.
איך מפלגה לוחמת וצעירה הפכה לזקנה
עייפה? אם אנסה לסכם את מצבה של המפלגה במשפט אחד הרי הוא זה: מאז ששולמית אלוני
פרשה מפוליטיקה אקטיבית במרצ לא עלה בה רעיון חדש אחד, לא יוזמה חדשה אחת. שום
כלום.
קחו למשל את אלכסנדריה אורטסיו קורטז.
היא חברה במפלגה הרבה יותר עבשה ממרצ – המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. מפלגת שום
כלום מובהקת, שיתרונה היחיד בזה שאינה המפלגה היריבה – הרפובליקנית, שהיא בעיקר
אנטי דמוקרטית ומצפצפת על זכויות אדם. קורטז בגרה הרבה אחרי מרצ ונבחרה לבית
הנבחרים בבחירות האחרונות. היא יודעת לומר דברים מפורשים. למשל הצעתה להטיל מס
שולי של 70% על הכנסה של מעל 10 מיליון. מספר אחד – 70% - והנבחרת השמאלית לא
יורדת מהחדשות. כל פוליטיקאי שמתראיין מתבקש להגיב על ההצעה הזו. נדמה שאין היום
איש בארה"ב שלא מכיר אותה. מי מכיר את חברי הכנסת של מרצ?
נכון, הם באופוזיציה. אבל גם אלכסנדריה
שם. נכון, אף אחד לא טורח לראיין את חברי הכנסת האלה. אבל זו אשמתם. כאמור הם לא
העלו רעיון אחד חדש מאז.....אז מה רע באותם 70% למדינת רווחה כישראל?
2 מדינות?
מצע מרצ וכל אחד מהמתמודדים מדבר בזכות
"פתרון שתי מדינות". במרצ גורסים אפילו שרוב הישראלים בעד הפתרון הזה.
אלא מאי? במרצ לא מבינים – וזה נמשך כבר עשרות שנים – שאם הם בעד "פתרון שתי
מדינות" וגם מפלגת העבודה בעד "שתי..." וגם בני גנץ בעד
"שתי..." וגם יאיר לפיד בעד "שתי..." (ולא יאומן, אבל יש איזה
סרטון ביוטיוב שבו גם בנימין נתניהו בעד) אז משהו רקוב בסיסמא
השחוקה הזו. מי בכלל יודע מה ההבדל בין שתי המדינות של גנץ לשתי המדינות של גבאי
לשתי המדינות של לפיד ולשתי המדינות של זנדברג ממרצ? יש הבדל? אין הבדל? מישהו יודע? מה גם וב – 2007 מחצית המדינה השנייה – עזה - היא
בידי חמאס. אז אולי שלוש מדינות? נכבוש את עזה ונעבירה לידי אש"פ המושחת כדי
להיצמד לנוסחה של "שתי..."?
בעבר הרחוק מרצ הסבירה כי ראוי להצביע
עבורה כי היא תמנע ממפלגת המרכז של אותם ימים ("העבודה") ללכת ימינה.
מפלגת העבודה ומרצ הלכו להסכם אוסלו. וראה זה פלא – גם נתניהו הלך. יש הבדל? אין
הבדל?
להט"ב אין
אין מועמד במרצ שלא מצדד ב"זכויות
הלהט"ב". זה מאוד חביב ואפילו ראוי. אבל יש בארץ מיליוני
לא-להט"בים נטולי זכויות שוות. אם מרצ היתה נלחמת לזכויות אדם שוות לכל – לא
היה כל צורך לברור דווקא את קבוצת הלהט"ב להדגש מיוחד. העובדה שדווקא הם
זוכים לדגש מלמדת עד כמה מרצ איבדה קשר עם המציאות של רוב תושבי המדינה. היא מפלגת
נישה כמו עלה ירוק ז"ל.
הקבוצה הגדולה ביותר של מצביעי מפלגת
הנישה הזו הם אלה שיש להם אידיאולוגיה שמאלית אבל לא מפלגה כזו. אנשים שיודעים שמרצ – על בטוח – לא תבגוד. וברור
שמי שמצביע עבודה-גנץ-לפיד יודע שהם יבגדו בכל רעיון שמאלי. אבל אין התלהבות. אין
יוזמה. אין כלום. וכאשר זה מה שקורה, החור השחור של המרכז שואב את פוטנציאל השמאל.
כי אם מרצ היא בסכנת הכחדה וחד"ש
כבר מזמן מעדיפה איסלמיסטים דתיים ולאומנים על פני שותפים לשמאל – מה יש להלין על
אלה שנשבים בחיוכו של הבלונדיני ובתסרוקת של המתאגרף?
אלא אם כן, אולי, הם (מרצ וחד"ש) ילכו ביחד ואז
הקונסטרוקציה החדשה תעשה את מה שהשכל הרדיקלי טרם המציא.
