בקרב פילוסופים נטוש ויכוח מזה אלפי
שנים בשאלת טבע האדם. האם אנחנו טובים מלידה. או שמא רעים? לכל צד בוויכוח יש צרור
עובדות להצדיק עמדתו. כך, למשל, יש משחק שכלכלנים נוהגים לשחק ובו נותנים למשתתף
סכום כסף והוא או היא יכולים להחליט האם לשים את הכסף בכיסם או לשלוח אותו לשחקן
שני שאינו מוכר להם (ואז הסכום מוכפל). השחקן השני, שאינו מכיר את הראשון, יכול
לשים את הכסף שקיבל בכיסה/ו או לחלוק עם המשתתף הראשון. המשחק שוחק רבבות פעמים
בתרבויות שונות ונמצא כי – בניגוד לתיאוריה הכלכלית הרווחת, המניחה שהאדם שואף
לרווח המירבי האפשרי – מחצית המשתתפים נוטים לחלוק ביניהם את הממון. הנה הוכחה עד
כמה אנחנו טובים.
אירי ריקין, מרצה לפילוסופיה ובעל עמדה
הפוכה, נוהג לצטט משחק ריאליטי מסוג "האח הגדול". במשחק הזה, ששודר
בטלוויזיה אנגלית, המשתתפים היו ילדים. זמן קצר אחרי שהוכנסו לחדר בו סופקו כל צרכיהם
הם החלו להתקוטט נוסח גיבורי ספרו של גולדינג – "בעל זבוב". ללמדנו כמה
אנחנו רעים מלידה.
עצה מאשכנזי
עצה מאשכנזי
ויש עוד אופציה.
בימים אלה משודרת פרסומת שבה עדי אשכנזי
ממליצה לרכוש מניות כ"חסכון לטווח ארוך". אשכנזי אינה הסלב הראשון לקדם
פרויקט מסחרי. מה לנו, הצופים, להשתכנע מסטנדאפיסטית היכן להשקיע את כספנו? מילא
אם ביל גייטס או וורן באפט היו ממליצים על זה (אין סיכוי. הם הרבה יותר נבונים).
אבל שחקנית?
פרסומת היא כלי גס ואינטרסנטי מובהק
ולכן מותר להיות ספקנים האם הבורסה לניירות ערך בתל אביב נוהגת בתבונה כשהיא שמה
כסף על המופע של אשכנזי. מחקר שהתפרסם לאחרונה בדק איך אנחנו – אלה ששותפים
לטוויטר – מתייחסים להמלצות של סלבריטאים בתחומים שאין לסלבס מומחיות. המחקר נערך
על ציוצים באינדונזיה התומכים בחיסון ילדים מפני מחלות.
מתברר ששיעור הצייצנים במדינה הזו גדול אף בקנה מידה עולמי. הממשלה שם אירגנה סלבריטאים שיצייצו בזכות החיסונים והחוקרים הוסיפו הדיוטות שצייצו תמיכה אף הם. המחקר בדק מי משפיע יותר. אחת משיטות הבדיקה היתה למדוד כמה ציוצי סלבים שודרו לעוקביהם של אלה שקיבלו את הציוץ המקורי בהשוואה לכמה ציוצים של אנשים אנונימיים עם אותו ציוץ. וראה זה לא-פלא, ציוצי הסלבים בענייני חיסון זכו לתהודה ציוצית הרבה יותר גדולה מאשר אותם ציוצים ממקור אנונימי.
בטווח הארוך....
מתברר ששיעור הצייצנים במדינה הזו גדול אף בקנה מידה עולמי. הממשלה שם אירגנה סלבריטאים שיצייצו בזכות החיסונים והחוקרים הוסיפו הדיוטות שצייצו תמיכה אף הם. המחקר בדק מי משפיע יותר. אחת משיטות הבדיקה היתה למדוד כמה ציוצי סלבים שודרו לעוקביהם של אלה שקיבלו את הציוץ המקורי בהשוואה לכמה ציוצים של אנשים אנונימיים עם אותו ציוץ. וראה זה לא-פלא, ציוצי הסלבים בענייני חיסון זכו לתהודה ציוצית הרבה יותר גדולה מאשר אותם ציוצים ממקור אנונימי.
בטווח הארוך....
בתרגום לעולם המניות הישראלי: אם עדי
אשכנזי היתה נשכרת לצייץ "קנו מניות כחסכון לטווח הארוך" ציוציה היו זוכים לשידורים המשכיים
רבים יותר מאשר ציוצי הדיוט בתחום בשם גדעון עשת, למשל.
אגב ובכל זאת רלוונטי: אחד משחקני
הבורסה הידועים בעולם, ג'ון מיינארד קיינס, נשאל פעם מה דעתו על הביטוי
"בטווח הארוך....." (ותבחרו איזו סיומת אתם רוצים להוסיף). קיינס השיב
כי "בטווח הארוך כולנו מתים" ללמדנו מה הוא חשב על הבורסה כמכשיר חסכון
לטווח הארוך.
נחזור למחקר הציוצים. מה אפשר ללמוד
ממנו על הטבע האנושי? האם אנחנו טובים או רעים? התשובה שלי היא שבעיקר
"אנחנו" מטומטמים. גם בגלל שלא כל החיסונים הם בהכרח מועילים. ובעיקר
בגלל שדעתה של אשכנזי על חיסונים או מניות שווה כקליפת השום שאותה אנחנו מפיצים
ברבים.
ולמי שמפקפק בתיאוריה השובבה הזו: תחכו
עד ל – 10 לאפריל ותראו מי צודק.