"בתחילה
היו הכהנים
שרצו לבצע את תרומת הדשן עורכים ביניהם תחרות ורצים לעבר מזבח העולה. מי שהיה מגיע ראשון היה זוכה בביצוע
העבודה.
מעשה שהיו שניים שווים רצים ועולים בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו
מהערך 'פיס (בית המקדש)' בויקיפדיה
"בעבודה פסיכומטרית גילינו
שחרדים מצליחים יותר בתרגילים קבוצתיים ומצליחים פחות בראיונות אישיים". כך ד"ר ליאת בסיס
בראיון לבטאון אפי – אגודה ישראלית לפסיכומטריקה, מבחנים מדידה והערכה.
לפנינו משפט בעל תוקף מדעי המצווה עלינו איך לנהוג. נניח שיש שני מועמדים
לתפקיד מורה בבית ספר. המוסדות המאבחנים – כמו אלה המחוברים לאגודה לפסיכומטריקה –ניפחו
לשני המועמדים את השכל, מדדו להם את רמת המשכל, היצירתיות, הרגש והתבונה וקיבלו
ציונים זהים לשניים.
עתה מגיע שלב הראיון האישי ובו מורה אחד מקבל ציון 5 והשני 4. אלא שהמורה עם
הציון הנמוך בראיון האישי הוא חרדי. למדנו מד"ר בסיס שלחרדים יש פחות הצלחה
בראיונות אישיים. מכאן קל להגיע למסקנה שאמנם הוא קיבל ציון 4 אבל
"באמת" הוא שווה 6 כי אצל החרדים הראיון האישי הולך רע. מה אמור המנהל
של בית הספר לעשות עם המידע, המדידה, וההערכה שבידו? אם הוא באסכולת ד"ר בסיס
עליו לקבל את המורה החרדי.
אסכולת אויערבך
הגיוני?
הנה משהו שלא נמדד. החרדים אכן נכשלים בראיון אישי, חוץ מתלמידי הישיבה של
שמואל אויערבך. יש כאלה 100 בארץ ואף לא אחד מהם נכלל במדגם החרדים של ד"ר
בסיס. וגם אם נכלל הוא שינה רק במעט את הממוצע החרדי-סטטיסטי. אלא, אבוי לנו,
המועמד החרדי למשרת ההוראה הוא מתלמידי הישיבה המהוללה הזו שיודעים להתפלפל
באלגנטיות בראיונות אישיים ובנאומים ציבוריים אבל הם לא מצביעים לכנסת.
הנה לכם דוגמא איך הסטטיסטיקה, המדידה, ההערכה וכל הבולשיטיה שמסביב יגרמו לטעות.
אנחנו חיים בעולם שבו מודדים הכל. זה מתחיל בטיפת חלב, מוסד שבו יש גרפים של
"נורמליות" ואין בנמצא הורה שאינו מעוניין שילדו יהיה מעל לנורמה. ואין
הורה שלא בוכה כאשר ילדו מתחתיה. בתי הספר מלאים מבחנים, וגולת הכותרת היא אותו
מבחן פסיכומטרי לקבלה לאוניברסיטאות שכולם אוהבים לשנוא. העניין הוא שלעיתים
גוררים את תוצאות המבחנים, המדידות וההערכות למיונים מהסוג שתואר לעיל.
אמא עם צווארון כחול
נמשיך במשחק שני המורים. מנהל בית הספר בחר במועמד החרדי שקיבל "העדפה
מתקנת" בגלל שחרדים ככלל מתקשים בראיונות אישיים. המתמודד השני הגיש ערר
בטענה שאמו של החרדי היתה מורה למתמטיקה בעוד שאמא שלו היתה ממיינת פירות בבית
אריזה. וידוע ממחקרים כי השכלת האם היא הגורם הכי קובע ביכולות הילדים. שקלול
ציוניו בהתחשבות ביכולתו להתגבר על נקודת ההתחלה הנמוכה יותר תעלה אותו, לטענתו, מ-5
ל-7. ולכן הוא יגבר על המתחרה שקיבל שקלול בראיון אישי כי הוא חרדי.
הגיוני?
ואין לזה סוף. אנחנו מסווגים אנשים לפי הגדרות שרירותיות שנוחות לנו לשימוש.
קחו למשל את המילה "חרדי". בישראל נוהגים למדוד חרדים לפי אחת משתי אמות
מידה: בוגר ישיבה חרדי שהוא המדד המקובל כי הוא מדיד בקלות בנתונים. ומי שמגדיר
עצמו כחרדי. מה זאת אומרת מגדיר עצמו? האם אני יכול להגדיר עצמי כחרדי, כאישה,
כהינדי? אם אני יודע שבראיון אישי נותנים העדפה מתקנת לחרדים – אשמח להגדיר עצמי
כחרדי. רק טוב יצא מזה.
הבנקאיות שבצמרת
אבל יש דברים שאנחנו מתעלמים מהם לחלוטין. למשל, ידוע שככלל נשים משתכרות
פחות מגברים. אבל זה "ככלל". מבלי לבדוק, אני בטוח שיש רבע מהנשים
המשתכרות יותר ממחצית הגברים. ואם יש תחרות בין שני מועמדים – גבר ואישה – ואנחנו
בעד לעודד שכר יותר גבוה לנשים. במי נבחר? לפי הסטטיסטיקה "ככלל" או לפי
השכר של האישה המועמדת בעשור האחרון (דבר שלא מדדנו) בהשוואה לגבר (שגם את שכרו לא מדדנו)?
ולבסוף יש את העניין המוסרי. נניח שאכן כל החרדים מתקשים בראיונות אישיים
בהשוואה לכל האחרים. מדוע את המחיר צריך לשלם רק אדם ספציפי אחד – המועמד למשרת
מורה בבית ספר. מה הוא או היא אשמים בחירטוטי המדידה וההערכה האלה?
פיס מקודש
הנה הצעה ששר החינוך בוודאי יתמוך בה: נמשיך למדוד, להיבחן ולשקלל. אבל לא
נפרסם את התוצאות במשך עשר שנים, כפי שהוחלט לגבי מבחני המיצ"ב. בכל מקום שיש
צורך במיון תיעשה הגרלה. ניפגש בעוד עשר שנים ונראה מה קרה.
