לנחמיה שטרסלר ("הארץ") היה סיפור חביב. הממונה על התקציבים באוצר מחויב על פי חוק לדווח לממשלה אם חלו
שינויים מהותיים שעשויים להשפיע על תקציב הממשלה. הממונה, שאול מרידור, הצטייד
בתחזית עדכנית ולפיה הגירעון בתקציב יהיה גדול מכפי שנחזה קודם לכן ולדעתו על
הממשלה לשנות את התקציב כדי להתאימו למצב החדש שבו תחזית הצמיחה וגביית המסים
נמוכים מהצפוי.
מרידור הראה את תחשיביו לשר האוצר, משה
כחלון, וזה חשב שמרידור כתב שטויות. מרידור לא השתכנע ודרש להציג עמדתו בממשלה.
כחלון התנגד אך נכנע להוראת היועץ המשפטי שפסק כי העניין אינו בסמכות שר האוצר.
הממשלה, כהרגלה, הקשיבה קשב רב וכרגיל
לא נקפה אצבע – כלומר תמכה בדעת שר האוצר. אבל בגלל כל הווג'ראס הזה כחלון לא מדבר
יותר עם מרידור. הוא "ברוגז".
כאמור סיפור חביב שמקומו הראוי הוא
במדור הרכילות. שטרסלר משתמש בסיפור כדי לטעון שכחלון הוא שר אוצר גרוע בהיותו
מפזר כספים ללא חשבון, מתפיח גירעון (כאילו שהיה כאן שר אוצר אחד שאי פעם הוריד
גירעון) ושאר מרעין בישין כמקובל אצל כלכלני הימין. אבל שטרסלר הוא לא הסיפור.
מה שמסתתר מאחורי מאמר הדעה הוא שיש
לבנות תקציב על פי תחזית נכונה. זו של מרידור היא הנכונה בסיפור. וזו של כחלון היא
מוטעית. אבל ברור לקורא שתקציב צריך להיות בנוי על תחזית. וזה, יסלחו לי האדונים
כחלון, מרידור ושטרסלר, מטופש לחלוטין.
אור לגויים
נכון, בכל מדינה בונים תקציב על תחזית. טיעון
דומה העלו בני ישראל בפני משה רבם עת התפללו למולך, לעגל זהב ושאר סוגי אלים: כך
עושות כולן. אבל משה דנן טיפס על ג'בל במדבר סיני, ניהל שיחה פנים אל פנים עם
יהווה, וחזר עם פסק הלכה שונה. לימים התפארו היהודים שהם "אור לגויים".
כלומר, לעשות מה שכולם עושים זה לא תמיד מה שראוי שייעשה.
הבעיה עם תחזיות היא שהן לעולם משתנות,
מדי חודש לפחות. מי שחושב שצריך לבנות תקציב על תחזית אומר למעשה שצריך לשנות
התקציב כל פעם שמשתנה התחזית. זה בהחלט מטופש.
אבל העיקר: אני לא מכיר תחזית שהתממשה.
אין יצור כזה ולא היה. וכנראה גם לא יהיה. מה הטעם לרקוד סביב תחזית שלעולם לא
מתממשת?
אפס או שניים
אז איך בונים תקציב? יש שתי אופציות
סבירות. הראשונה היא להניח כי שום דבר לא משתנה. השנייה היא שהכל משתנה בשיעור של 2%. ההבדל ביניהן הוא שהראשונה היא שמרנית
ביסודה. והשנייה אופטימית זהירה. אבל לשתיהן יתרון אחד אדיר על פני משחקי החזאות:
הטעות בין ההנחה למציאות הלא ידועה אינה קריטית. בעוד שטעות בתחזית מבקשת כל
התקציב לרדוף אחרי זנב התחזית.
ניהול תקציב דרך תחזית דומה לטיפול
במחלה דרך חזנות. יש אפשרות שיהווה מקשיב ויתקן משהו, או לא. יש אפשרות שאלוהים
חירשת. ויש אפשרות ששמו בנימין נתניהו. מרובן לא נצא טוב.
