עמוס ויצטום הוא פרופסור לכלכלה בלונדון
סקול אוף אקונומיקס. לא מכבר הוא פירסם ספר "בגידת הכלכלה הליברלית"
שאותו לא קראתי. במבוא לספר הוא מסביר במה הוא שונה ממבקרים רבים של מה שנקרא
בפינו "כלכלה". רוב המבקרים טוענים נגד ההשלכות הלא רצויות של כלכלת
השוק כפי שאנחנו מכירים אותה. ג'ון מיינארד קיינס, מהמבקרים החריפים, הוא – לשיטת
ויצטום – מאמין גדול בכלכלת השוק החופשי אך מציע שיטות איך להימנע מקשיים שכלכלת
השוק הזו יוצרת, ובעיקר אבטלה. ויצטום שייך לקבוצה קטנה יותר הטוענת שהכשל של הכלכלה המקובלת("ניאו ליברלית") הוא בקדושה
של השוק החופשי ובהצגת כלכלה כמדע דמוי פיסיקה המנותקת מהמבנה והתפקוד של המערכת
הפוליטית-חברתית. או בלשוננו הוא מהסוג החושב "מחוץ לקופסא".
הכלכלה הליברלית שונה ממה שמכונה היום
"ניאו-ליברלית". הכלכלה הניאו-ליברלית הנלמדת באוניברסיטאות יוצרת מצג של
מדע נטול פניות עם מסקנות חד משמעיות – ולכל האנושות – מה ראוי לעשות. שני חוקרים עשו
ניסוי שבא לבדוק עד כמה מה שהכלכלנים ממליצים הוא עניין של אותו "מדע"
או שמא אידיאולוגיה ואולי אפילו דת.
זיהוי פוליטי
השניים פנו לכ – 2400 כלכלנים ב – 19
מדינות וביקשו תחילה לבדוק את דעותיהם. הנה דוגמא לשאלון הזיהוי הפוליטי:
שאלה 1: מה משקף יותר את דעתך?
א. רגולציה
של עסקים חיונית כדי להגן על אינטרס הציבור
ב. רגולציה
של עסקים גורמת כרגיל יותר נזק מתועלת.
כלכלן שמשיב א' לשאלה מוגדר כמתנגד של
האורתודוכסיה הניאו-ליברלית. הוא או היא נוטים לשמאל הרואה בעיה בתאגידים הפועלים
בחופשיות והדורש מעורבות ציבורית – רגולציה – לתקן עיוותי שוק. כלכלנית שמשיבה ב'
היא שמרנית שמאמינה שממשלות נוטות להביא נזקים ויש לתת לעסקים להתנהל בחופשיות.
שאלה 2: מה משקף יותר את דעתך?
א. רוב
האנשים שרוצים להתקדם יכולים לעשות כן אם יעבדו קשה.
ב. לרוב
האנשים עבודה קשה ונחישות לא מבטיחים הצלחה.
השאלה כאן עוסקת במה שמוגדר ב"רוח
האמריקאית" של כלכלנים שמרנים שמאמינים שהכל אפשרי לאדם – אם רק יעשה את
המאמץ הראוי יבחרו בא'. לעומתם הבוחרים באופציה ב' לשאלה, ספקנים. הם רואים אי
שיוויון מולד. הם רואים צבע עור כגורם מזהה מיעוטים מודרים. הם רואים ששכר נשים
נמוך משל גברים על אף שהן משכילות יותר – ותוהים מה קורה למנגנון השוק החופשי
שאמור לתגמל יכולות ולא מגדר.
תרגיל ההונאה
כך סווגו כל הכלכלנים לקבוצות
"פוליטיות". ואז נעשה התרגיל האולטימטיבי.
לכל הכלכלנים נשלחו ציטוטים ממאמרים של
כלכלנים מפורסמים. כל הציטוטים זהים. אלא שהשם שהוצמד לציטוט לא היה בהכרח הנכון.
תסתכלו על הדוגמא הבאה:
"הממשלה, כפי שהיא במציאות, פועלת
להגן על העשירים כנגד העניים כמו גם למען בעלי נכסים כנגד חסרי נכסים".
חלק מהנמענים קיבלו את הציטוט עם ייחוס
לאדם סמית וחלק עם ייחוס לקרל מרקס.
הנה עוד דוגמא:
" חוקי הקניין....לא איזנו בצורה
הוגנת בין בני האדם. הם נותנים יתרונות לאנשים מסוימים ומקשים על אחרים....הם
בכוונה יצרו אי שיוויון ומנעו מהכל להתחיל ממקום שווה".
חלק מהנמענים קיבלו את הציטוט עם ייחוס
לפרידריך אנגלס ה"קומוניסט" וחלק לג'ון סטיוארט מיל, מאבות כלכלת השוק
החופשי. (התשובה (*) בסוף המאמר)
אני מביא את שתי הדוגמאות האלה כי רוב
השאר – היו 15 – הם של כלכלנים פחות מפורסמים למי שאינו בברנז'ה.
ואז נבדקו התשובות והושוו לעמדה
הפוליטית של כל נשאל.
הנה הממצאים:
82% מהנשאלים טענו שבעת התייחסות לציטוט
יש להתייחס לגוף הדברים ולא לכותב.
עם זאת החוקרים מצאו הטיה ברורה לטובת
ציטוט (שבעיקרו הוא שמאלי) אם הוא יוחס לכותב ימני. בדוגמה על עזרת הממשלה לעשירים,
כלכלנים ימניים שקיבלו מסמך בו שויך הציטוט לאדם סמית (ואכן, הוא זה שכתב) – תמכו
בנכתב. ואילו כלכלנים ימניים שקיבלו הציטוט עם שיוך לקרל מרקס – התנגדו לו.
יותר מזה: ההטיה הפוליטית אינה ייחודית
לכלכלנים עם זיקה ימנית. אבל שיעור הכלכלנים מהימין שהסכימו עם ציטוט עם שיוך
מוטעה לכלכלן ימני היה גדול בהרבה מכלכלנים שמאליים.
ההטיה האידיאולוגית גדולה בהרבה בקרב
כלכלנים מאשר בקרב כלכלניות. הכלכלניות, לא מפתיע, תמכו כמעט כולן בציטוטים
העוסקים באפליה מגדרית ללא קשר לדעותיהן הפוליטיות.
המחקר עורר סערה בברנז'ה הכלכלית.
ביטאונים כלכליים "מכובדים" סרבו לפרסמו. אכן יש בעיה בסקרים מהסוג הזה –
למשל זלזול אצל המשיבים – שמעיבים על נכונות הממצאים.
ובכל זאת די משעשע לדעת כי הרבה כלכלנים
מדברים מהפוזיציה האידיאולוגית – ולא מהפוזיציה המדעית לכאורה בה הם מחזיקים - וכי
התופעה עוצמתית יותר בימין מאשר בשמאל ואצל גברים יותר מנשים.
מדע? אולי מדע
בדיוני.
(*) ג'ון סטיוארט מיל
