טראמפ ומרקס מתחבקים

קשה למצוא בעשור האחרון בכלכלה מאמר יותר מצוטט מזה של כרמן ריינהרט וקנת רוגוף מ 2010. שני הפרופסורים המוערכים האלה טענו, כשנתיים לאחר תחילת המיתון שבא בעקבות המפולת הפיננסית, כי מה שפוגע ברמת החיים (דרך פגיעה בגידול התוצר, כלומר בצמיחה) הוא החוב הציבורי. מדינה שמגיעה לחוב של 90% מהתוצר שלה מאבדת מחצית מהצמיחה – כלומר מרמת החיים העתידית.

המאמר הזה ערב לחיכם של פוליטיקאים מהימין. השמאל המסורתי – בארה"ב מדובר במפלגה הדמוקרטית – טען שראוי שהממשלה תייצר גירעונות (ובכך תגדיל את החוב) למען מטרות טובות. הימין המסורתי – המפלגה הרפובליקנית בארה"ב והמפלגות השמרניות באירופה המערבית – טענו כי מדינה היא כמו משק בית ואסור לצרוך יותר מההכנסה. במילים כלכליות: אסור לייצר גירעון ואסור לייצר חוב. צריך להיות פרוטסטנטים אדוקים ו"לשמור על הקופה הציבורית". תקראו את מאמרי המערכת הכלכליים של עיתון "הארץ", של "טיימס" ו"פיינשל טיימס" הלונדונים, ושל "וול סטריט ג'ורנל", ולא תמצאו חריג לעמדה הזו.

בעת כהונתו של ברק אובמה כנשיא ארה"ב המפלגה הרפובליקנית עצרה את התקציב הממשלתי כל פעם שהנשיא ביקש להגדיל את החוב. ותמיד עם אותה טענה שחוב מקטין צמיחה.

הימין הרי עמוס בצביעות. ומשנבחר טראמפ כנשיא (כדאי לזכור כי קיבל פחות קולות מהמתחרה הדמוקרטית) הוא שם קצוץ על העמדה הזו, והמפלגה הרפובליקנית ישרה עימו קו. מאז חוגגים שם עם חובות ציבוריים תופחים לתפארת מורשת קרל מרקס כפי שהובנה בידי השמאל.

מהבוץ לביצה

הסיפור הזה אינו רק עוסק בתיאוריה כלכלית. שר האוצר השמאלי של יוון, יאניס ורופאקיס  התפטר מהממשלה כאשר זו נכנעה ל"הסדר" עם האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית שבמרכזו – צמצום גירעון וחובות ככלים מרכזיים לריפוי כלכלת יוון השוקעת.

המעניין במחקר של ריינהרט ורוגוף היה מועד הפירסום. שנתיים למשבר הפיננסי כאשר כל המדינות מנהלות מדיניות של יצירת חוב ("מדיניות מרחיבה") כדי לצאת מהבוץ, מופיע צמד כלכלנים מאוד מוערך ואומר: תיזהרו, אתם בדרך מהבוץ לביצה טובענית.

כמקובל בכלכלה, המחקר של ריינהרט ורוגוף נסמך על עדויות סטטיסטיות. עברו כמה שנים והשבר הראשון הגיע כאשר חוקרים זוטרים יחסית טענו ששני הבכירים טעו עובדתית. הנתונים שבחרו להציג היו "מבושלים" ולפיכך מוטעים. מה שלא הפריע למדינות העשירות לתקוע את יוון ב – 2015 עם תכנית צנע דרקונית.

סלט יווני

עתה התפרסם עוד מחקר  - Revisiting Reinhart and Rogoff after the 
. crisis: a time series perspective בידי שני חוקרים - Juergen Amann and Paul Middleditch -
 המסתכל על הוויכוח שלא דרך התיאוריה אלא דרך הנתונים. לא רק שהמחקר החדש מפריך לחלוטין את התזה של ריינהרט ורוגוף, אלא שהוא מוצא בדיוק את.... ההפך. כלומר, צנע וצמצום חוב הם הפוגעים ברמת החיים העתידית ("הצמיחה"). מי שקורא את מאמריו של ורופקיס היווני יכול לתאר לעצמו שהאיש – שמנהל מאז קמפיין תקשורתי נגד מדיניות הצנע – חוגג. הנה העדויות מהשטח שהוא צודק, והגרמנים – שר האוצר הגרמני הוא המנוול הראשי בכתביו – לא דאגו ליוון אלא לבנקים שלהם שניהלו מדיניות מופקרת. פרופסור גרמני בעל תפקיד בכיר בממשלה תוקף עתה שוב את המדיניות כנגד הצנע שהבנק המרכזי האירופי מתכנן לעת הזו. ההיסטוריה, לפעמים, חוזרת.

כל זה, משעשע ככל שיהיה, לא פותר את החידה איך מדינה בבוץ כלכלי יכולה להגדיל את החוב שלה. כרגיל, במצב כזה, אף אחד לא מוכן לגעת באגרת חוב של "מדינת בוץ". ועוד חידה בלתי פתורה: האם רצוי שמדינה בבוץ תגדיל את החוב (בהנחה שהיא מסוגלת לגייס נושים) ולמעשה תעשוק את ילדיה – שיצטרכו להחזיר את החוב בבוא הזמן.

שתפו: