אירי ריקין הוא
מרצה פופולרי בענייני פילוסופיה, טבע האדם ומיטב הוגי עולם בתחומי המחשבה
והאומנות. הרצאה שהכין בימי קורונה אלו למען עובדי מולך הזום עסקה בטבע האדם. איזה
מין יצורים אנחנו? המוקד של הדיון היה ביחס שבני אדם נותנים לסובב אותם ובעיקר
לטבע. מותר האדם מן האמבה והסוס הוא בכך שהם חיים בשלום עם הטבע, ואילו בני האדם
מנסים לכופף את הטבע לרצונם. לרוב רצונם חורג בהרבה מצרכיהם. אנחנו, אם הבנתי את
ריקין, ממש לא רציונלים.
צודק? מגזים?
בכדי לתת תשובות על טבע האדם המציאו את הכלכלנים. מי שלומד את "תורת
המחירים" יודע שהאדם הוא רציונלי לחלוטין: כי רציונלי משמעו רוצה עוד. הרצון הזה לא מוכח, אבל
הוא הנחת העבודה של הכלכלן המצוי. אלא שריקין היה אומר שלרצות עוד משמעו להיות
אי-רציונלי. הכל תלוי בנקודת המבט.
מה עושה אדם
רציונלי כאשר לפניו מונחים שני מוצרים זהים בטיבם אך שונים במחירם? מי שמשיב עתה
כי האדם הרציונלי יבחר במוצר הזול יקבל פרס מהכלכלן המצוי וקנס מריקין וחבריו לדעה
שיתעקשו כי לפני כן האדם הרציונלי צריך להחליט אם בכלל הוא צריך את המוצר. ואם לאו
– המחיר כלל לא מעניין. ולכן אם נמצא אדם שאומר שהוא לא צריך את המוצר אבל יקנה את
היקר – ייאמר עליו שהוא חמדן וטיפש גם יחד.
האם בני אדם הם
חמדנים וטיפשים? על חמדנות משיב ריקין
בחיוב. על טיפשות משיב מחקר חביב שהתפרסם השבוע על מה אנחנו עושים במסעדה שבה על
יד כל מנה בתפריט רשום מספר הקלוריות שבה.
המבורגר וברוקולי
המחקר בדק עניין
פשוט למדי: האם מידע על הקולריות הטמונות בכל מנה נקלט במוחנו. ההנחה הרציונלית היא שאם
אנחנו יודעים שבהמבורגר והצ'יפס שלצידו יש 1500 קלוריות נעדיף דג בגריל על מצע קישואים עם 1000 קלוריות למנה. מדוע? בגלל הסכנות בהשמנת יתר (ראו להלן).
מחקר מלפני עשור
מצא כי אפילו מומחים לדיאטה טעו – בהערכת חסר – במספר הקלוריות במנה מסויימת. קל וחומר מי שהוא יועץ מס, הלא כן? בארה"ב
ב – 2018 חוייבו רשתות של מסעדות לפרט את מספר הקלוריות בכל מנה. החוקרים תהו האם
הסועדים ידעו את מספר הקלוריות אחרי שהזמינו את מזונם.
החוקרים עקבו
אחרי כ – 1500 סועדים במסעדה אחת במשך שנתיים. חלקם קיבלו תפריטים ללא מספר
קלוריות למנה והשאר עם המידע הקלורי המלא. הסועדים כלל לא ידעו שהם
"במבחן" והתוצאות נרשמו לכל סועד במחשב של המסעדה. רק בתום הסעודה פנו
החוקרים לסועדים ו"בחנו" אותם לגבי הקלוריות שצרכו.
כך נמצא כי בקרב
מי שקיבלו תפריטים ללא מידע על קלוריות הרוב המוחץ טעה – וכלפי מטה – בהערכת מספר
הקלוריות. ובממוצע הטעות היתה בכשליש ממספר הקלוריות. הטעות היא יותר גדולה אצל
אלה שהזמינו מנות עתירות קלוריות.
חמדנות או רציונליות
מי שקיבלו מידע
כתוב על הקלוריות בכל מנה טעו פחות מאלה שקיבלו תפריטים נטולי מידע קלורי. אבל,
וזה הממצא "המרשיע", גם מי שקיבלו מידע טעו בהערכת חסר של כ - 400
קלוריות בממוצע באומדנם על הארוחה שהזמינו.
לעניין הזה יש גם היבט חברתי. השמנת יתר היא המנוע העיקרי מאחורי מחלת הסוכרת – הקטלן הנפוץ ביותר
בעולם המערבי, ומאחורי כמה מחלות אחרות. השמנת יתר, מקובל לומר, נובעת מגידול
משמעותי מאכילה מחוץ לבית – או בימי קורונה אלו – מהזמנת אוכל במשלוח. לפיכך השאלה
כמה האוכל שאנחנו מזמינים משמין היא בנפשנו, כלומר בתוחלת החיים שלנו.
ללמדנו כי במירוץ
שבין השכל לחמדנות, השכל מגיע למקום השני.
