אחד החוקים
היותר מעצבנים במקומותינו הוא זה המאפשר למעסיק "להוציא עובדים לפנסיה",
כלומר לפטר עובד שהגיע למה שקרוי בחוק גיל פרישה (62 לנשים ו – 67 לגברים). ניסיון
של כמה פרופסורים לתקוף את החוקתיות של החוק כשלו כאשר בית המשפט העליון פסק
שהמעסיק חייב – בטרם פיטורין – רק בשימוע. אפילו מפלגת העבודה לא טרחה בעניין הזה
בטרם נכנסה לחיקו של הביב.
העניין מחמיר
במיוחד בימי קורונה. מאז שלטונו ה"סוציאליסטי" של יצחק רבין ובשיתוף
פעולה הדוק של חיים רמון, עמיר פרץ וחיים אורון – אז ראשי ההסתדרות - נקבע הסדר ה"פנסיה החדשה" שלענייננו
ביטל את שיטת חישוב הפנסיה הקודמת (בה נצברו זכויות לפי שכר וותק) והמירה אותה
בתשואה על ההשקעות של קרן הפנסיה. ובעברית פשוטה: גובה הגמלה החודשית של מי שכלול
בהסדרי הפנסיה החדשה נקבע לפי מצב הבורסה
ביום הפרישה. מאחר ובימי קורונה הבורסה (מניות ואגרות חוב) נפלה לא במעט (אם כי
בשבועות האחרונות יש התאוששות) מי שפרש מעבודה נדון להכנסה נמוכה עד כשליש בהשוואה
למי שפרש מעבודה חודשיים קודם לכן – עד יום מותו. ללמדנו כי מצב
הבורסה, ובעיקר אגרות חוב, משפיע מהותית על הפנסיה גם למי שמעולם לא השקיע במישרין
במניה ובאגרת חוב. הבורסה, על כן, היא בנפשו – ליתר דיוק הכנסתו – של כל אחד; גם
מי שהיום הוא רק בן 40, שונא סיכונים ולא
חולם אפילו לקנות אגרת חוב
הגנבים ו"היזמים"
השבוע היו שני
אירועי בורסה משמעותיים. באחד, בנק הפועלים דיווח על ההסדר שלו עם הממשל האמריקאי
בגין הסיוע שהעניק הבנק (כמו שאר הבנקים הישראלים) להעלמת הכנסה של בעלי פקדונות
אזרחי ארה"ב. בהסדר הזה הבנק משלם 4.5 מיליארד שקל – סכום שהיה מסדר פנסיה ל –
25 שנה לרבבות ישראלים. בשני, "קבוצת דלק" שבשליטת יצחק תשובה פירסמה
דו"חות כספיים הכוללים בצד הפסד הענק גם "הערת עסק חי". באנלוגיה
לחולי קורונה, זה ביטוי מנומס לכך שהעסק בגסיסה ומחובר למכונת הנשמה.
מר תשובה ומרעיו
מאשימים את "ירידת מחיר הנפט והגז" בהפסד העתק. מצד שני הם היו נועזים
דיים לקנות נכסי נפט לפני שנתיים בסכום מוטרף, כלומר הם הימרו שמחירי הדלק יעלו.
ממש אנשי עסקים מוצלחים.
התספורת לפנסיה
כל זה היה משעשע
אלמלא מי שיאכל קש בסיפור הזה הם אותם פנסיונרים. כי תשובה ומרעיו לא היו קונים את
נכסי הנפט האלה אלמלא אנחנו הענקנו להם הלוואה. "אנחנו" זה קופות הגמל,
קרנות הפנסיה וחברות הביטוח שבהן מצוי החסכון. עתה הדיון הוא רק בשאלה כמה מהחסכון
הזה יחובר למכונת הנשמה (ההימור שלי: שליש) וכמה ישקע בג'ורה ששם מצוי נפט במחיר
אפס (המחיר של חבית נפט לאספקה מיידית בשבועות האחרונים).
עכשיו משהבנו את
מצב הפנסיה, עולה השאלה איך אפשר למזער נזקים נוספים בעתיד. התשובה היא פשוטה
ועוסקת בלוז הקפיטליזם – הדיבידנד.
חלס דיבידנד
הנה ההצעה: חוק
ולפיו תאגיד שיש לו חוב, ולוא של אגורה, לא יוכל לחלק דבידנד לבעלי המניות או לשלם
שכר מנהלים ודמי ניהול מעבר לשכר הממוצע במשק. ולכן אם, ויש לקוות שכך יקרה, תשובה
יפשוט רגל ויבוא תשובה ב' ויקנה את מה שיישאר מ"קבוצת דלק" באמצעות
הנפקת אגרות חוב או הלוואה מבנק, אזי תשובה ב' לא יוכל למשוך כסף מהעסק שקנה כל
עוד לעסק יש חוב. לרכישה באמצעות הלוואה קוראים בביזנס "מינוף". והחוק
יאמר שאם יש מנוף – אז אין דיבידנד ואי אפשר למשוך משכורת של יותר מ – 11,000 שקל
ברוטו לחודש.
ועכשיו נראה
קפיטליסטים – סליחה, יזמים - שמהמרים על "נכסי נפט" בכספם, לא בכספנו.
