כל גל נושא מזכרת




אופס! היו מי שאמרו עת התברר כי מורה וסייעת נדבקו בקורונה והביאו לצד השבתן גם לסגר על התלמידים. כצפוי החל הרחש סביב ה"גל שני". אלא שברחש הזה אין לזלזל כי הוא ביסוד המחלוקת באשר למדיניות הרצוייה לעת "סיום" המגיפה: חזרה למה שהיה קודם או לא? זה, אם כן, שם המשחק.
 בוויכוח שבין סגר או בדיקות בתחילת המגיפה נוצרה הטייה ברורה לטובת הסגר. התוצאה המיידית בהפחתת התחלואה והתמותה שיכנעה רבים שזו הדרך על אף המחיר הכלכלי שכרגיל גם מתחלק באופן לא שיוויוני כלל ועיקר. אלא שהתברר כי היכולת להתמיד בסגר פוחתת גם בגלל שלאנשים נמאס וגם בגלל שהממשלה הסוגרת את תושביה בעוצר מתהדרת בירידה המהירה בתחלואה ובתמותה. אבל אחת התוצאות של הפשרת הסגר היא אותו "גל שני" שכה מדובר בו בימים האלה. כי ברור כבר עתה שאמנם התמותה והתחלואה בירידה אך המגיפה טרם הודברה

אנגליה נגד קוריאה

שלושה חוקרים ביקשו לנבא את תוצאת המשחק בהשוואה שעשו בין בריטניה לבין דרום קוריאה. לכל מי שמסתכל על המידע הכמותי ברור שדרום קוריאה היא סיפור הצלחה בהשוואה לממלכה של הגברת אליזבט והאדון בוריס. בקוריאה לא היה כלל סגר אלא רבבות של בדיקות יומיות. בעוד הסגר תופס את כולם, הבדיקות תופסות חולים ומבודדת אותם. התוצאה היא שבדרום קוריאה, הממשיכה במשטר הבדיקות והבידוד, הסיכוי ל"גל שני" הרבה יותר נמוך בהשוואה לבריטניה, וכן לכל מדינה אחרת הפותחת סוגריה במהירות, ללא שליטה של ממש. ישראל, למשל.

לאותה תוצאה מגיע מחקר נוסף שמדגיש אספקט קריטי באותן בדיקות. אנחנו עדים בהרבה מקומות לבדיקת חום שעושים לנכנסים לחנויות. מה קורה למי שנמצא עם חום מעל "למותר"? לא נותנים לו/ה להיכנס לחנות. ומה הלאה? שום כלום. האדם שנמצא חולה (ולא ברור מה היא המחלה) חוזר לביתו או ממשיך לנוע בדרכים. המגוחך בעניין הוא מדיניות ממשלת ישראל, הדורשת ממי שמזמין תור אצל פקיד להביא הצהרה על מצבו הבריאותי. בטח קוביד-19 יראה את ההצהרה ויעשה במכנסיים. המצב חמור יותר עם נשאי נגיף שחומם טרם עלה. לפיכך משטר בדיקות צריך להיות דרקוני הרבה יותר מכפי שהוא נראה.

מונטריאול נגד קנדה

מכיוון ששני המחקרים המצוטטים נעשו בידי כלכלנים, הם מדווחים, איך לא, על ההשפעה הכלכלית השונה בין הסגר והבדיקה. המכה הכלכלית פחותה במשטר הבדיקות כי רוב האוכלוסייה ממשיכה לתפקד כרגיל.
האם הבדיקות צריכות להיות אקראיות או ממוקדות? הדוגמא המעניינת ביותר שמצאתי היא מהעיר מונטריאול שבקנדה. שם הסגר מוחלט והתושבים מקפידים בו יותר מאשר במקומות רבים אחרים. אבל שיעור התמותה הוא מהגבוהים בעולם. הסיבה, לדעת מודדי מגיפות, היא בכך שרוב המתים הם מבתי אבות. אבל לא, זה לא בגלל הגיל. זה בגלל הצפיפות.

מניעת צפיפות

המסקנה מכאן היא שהבדיקות צריכות להתמקד במקומות צפופים: בתי ספר, תחבורה ציבורית, משרדים שנותנים שרות לציבור, נמלי ים ואוויר – לכשתחודש התנועה.
כל זה אקטואלי לפתיחת גורפת (למעט אזורים ספורים) של בתי ספר. זה סיכון ממש לא מחושב. מה שמתבקש הוא ראשית, שכל כיתה תופיע בשעה שונה ללימודים. וכך גם ההפסקות. שנית, כל אחד, אבל ממש כל אחד, שנכנס לבית ספר עובר בדיקה מדי יום. אחרת נסתכן בגל שני ושלישי – בדיוק מה שאירגון הבריאות הבינלאומי מזהיר מפניו. ולישראלים זה יהיה אסון כי אין דבר שהקדיר"ה (הקיסר דונלד ירום הודו), שונא יותר מאשר את האירגון זה.

ואת המשטר הזה צריך לקיים לפחות שנה בטרם נדע שאין יותר גלים בים הזה.






שתפו: