אני
אוהב קטטות מילוליות. לא כל כך מהסוג "אתה אידיוט!" ו"אמא שלך...!".
יותר מהסוג האידיאולוגי. השבוע התנהלה קטטה כזו מעל גבי העיתון "הארץ"
כאשר העיתונאי נחמיה שטרסלר כתב ששר הכלכלה, עמיר פרץ, עובד עבור הבעלים של מפעל
המלט "נשר". מנכ"ל משרד הכלכלה השיב לו, וגם נציג הבעלים. ומאז הרבה
מלט עף מצד לצד.
על מה הקטטה? חברת
"נשר", מונופול בייצור מלט בישראל, טוענת שהיבוא המגיע לכאן הוא בהיצף.
כלומר מי שמוכר מלט לישראל עושה זאת במחירים נמוכים יותר מאשר המחירים מקומות
אחרים – ובעיקר במדינה שבה מיוצר המלט. מכירה בהיצף נחשבת אמצעי לא כשר לחיסול
מתחרים. תלונה על היצף הוגשה למשרד הכלכלה. הממונה על התחום אישר שאכן יש כאן היצף
והמליץ להטיל מס על מלט מיובא. שר הכלכלה, אחד משני השרים שחתימתם נדרשת להטלת
המס, קיבל את ההמלצה. זה עיצבן את שטרסלר שכתב מאמר נמרץ על תענוגות המסחר החופשי,
ועל כך ששר הכלכלה עוזר לטייקון המלט. ועל כך השיבו מנכ"ל משרד הכלכלה ונציג
הבעלים מה שהשיבו.
מי צודק? אחד
הדברים המעניינים הוא ששטרסלר לא טוען שנתוני ההיצף מוטעים. הוא לא מתעניין בחוק
אלא תוקף אידיאולוגית. זה חומר גלם לקטטה משובחת. שטרסלר נגד מסים על היבוא. זו
עמדה נחמדה למדי. חבל שאין מדינה בעולם שקונה את השטויות מהסוג הזה.
כיפת מלט
האם מתנגדו
המנכ"ל, דוד לפלר, צודק? אם זה היה כל כך פשוט אז חבל על שחיקת המקלדת ושעמום
הקוראים. הוא מביא ארבעה נימוקים להגנת שר הכלכלה. הראשון: הוא דרש לפני שנים
להעלות את שכר המינימום. שטרסלר כתב נגד. שכר המינימום עלה. האבטלה אפילו ירדה
ושטרסלר חזר בו. השני: עמיר פרץ התעקש להשקיע בפיתוח "כיפת ברזל". כולם
היו נגד. איך היינו מתגוננים נגד הרקטות אלמלא תבונתו של האיש? השלישי: יש עכשיו
קורונה ואבטלה ולכן צריך לספק תעסוקה. והרביעי: "נשר" התחייב לא להעלות
את מחיר המלט.
רק בגלל שני
הנימוקים הראשונים ראוי היה לשלוח את לפלר למחנה חינוך מחדש. מה עניין שחת (שכר
מינימום וכיפת ברזל) לתחת (מלט)? מספרים על ח"כ משה סנה שבהערת שוליים לנאום
שקרא מן הכתב הוא שירבט:"להגביר את הקול, הנימוק לא משכנע". העובדה שפרץ
צדק בעבר אינה מלמדת שדעתו לא השתבשה עליו. הוא הרי התחייב לא להיכנס לממשלה עם
נאשם בשוחד – והנה, אחרי סלטה לאחור, הוא בממשלה עם הנאשם ועם הסיפוח.
מחיר המלט
הנימוק השלישי
מופרך לחלוטין. נכון, יש אבטלה. אבל למה מתחייב ממנה תעסוקה בייצור מלט ולא בתיקון
המכוניות הפרטיות שנוסעות קילומטראז' מוגדל בגלל שהממשלה של שר הכלכלה מגבילה
נסיעות של אוטובוסים?
הנימוק הרביעי
ממש מטופש ואני יודע את זה מפי... עמיר פרץ. לפני שדעתו השתבשה עליו, ובעת שהיה
חבר כנסת מהמניין, הגיש הצעת חוק ולפיה למוצר יהיה רק מחיר אחד. עכשיו שהוא שר
הכלכלה להצעת החוק אין זכר. אם היה מחיר אחד היה אפשר לפקח. אך יש הרבה מחירים
למלט. ולמלט, מתברר, אין כנפיים, ואפשר להעלות את מחירו לא במישרין אלא בעקיפין על
ידי מחיר שינועו, למשל.
ומה שחשוב לא
פחות: אז מה אם מחיר המלט יעלה? להערכתי, הלא מבוססת, מחיר המלט בבניה הוא לכל
היותר חצי אחוז ממחיר דירה.
מי צריך מפעל מלט
ועכשיו לעיקר:
לא צריך מפעל מלט בישראל. יש מפעל מכוניות בישראל? אין. יש מפעל למנועים בישראל?
איך אנחנו חיים עם זה? חיים! ומתברר שיש יצרני מלט בכל העולם שישמחו למכור לישראל
גם אם נשיא תורכיה ארדואן יאסור יצוא מלט לישראל (כפי שחושש לפלר). יוון תשמח למלא
את החסר.
נציג הבעלים מסתמך
על משחק הילדים הידוע "המלך אמר". וזאת טענתו: "על בסיס חזונו של
הרצל....צריך להיאבק כדי לשמור את מפעל המלט". הרצל גם לא רצה מדינה דתית-יהודית.
האם בעלי מפעל המלט פועלים בהתאם לחזונו זה? שיבלבלו את המוח במשהו מעט יותר
רציני.
מלט זה מוצר
שלשם ייצורו צריך להרוס הרים ולזהם את האוויר. עשינו את זה 70 שנה. שילמנו מחירים
אקולוגיים מספיק גדולים. גם בתי הזיקוק לנפט נמצאים בקטגוריה של מפעלים שלא צריך
אותם, ובוודאי שלא להשקיע הון בהעתקתם ממפרץ חיפה (מה עם בית הזיקוק באשדוד?) לנגב.
על מזיקים יש להשית מסים כבדים ו/או לגדוע אותם
לחלוטין.
