בעשרים ומשהו
השנים האחרונות נצפית תופעה דומה במדינות המפותחות כלכלית: חלקה של ההכנסה מעבודה
מתוך ההכנסה הלאומית הולך ופוחת, ואילו חלקו של ההון (הרווח) עולה. אחת הדרכים
הפשוטות להבחין בתופעה היא להסתכל על מדדי המניות במדינות המפותחות. בעוד השכר
בעשור האחרון פחות או יותר נשאר קבוע – המניות באופוריה. אפילו בשנת הקורונה
האחרונה שהחלה עם נפילה עמוקה בשערי המניות, הסוף היה אופוריה. אופוריה לא היתה
חלקם של כחמישית מהעובדים שלא עבדו בשנה הזו והכנסתם היא על קיצבה ממשלתית.
על הרקע הזה,
מדווחים החוקרים שאת ממצאיהם אני מביא היום, גדלה הדרישה לשותפות של עובדים
במועצות המנהלים של תאגידים. אם נציגי עובדים יהיו בדירקטוריון, כך זה אמור לפעול,
הבונוסים למנהלים והדיבידנד לבעלי המניות ישולמו רק ביחד עם בונוסים הולמים לעובדים.
האם זה נכון?
אם מסתכלים על
הנתונים הנורווגים – שבה, כמו בעוד כמה מדינות באירופה (אבל לא בבריטניה) יש
נציגות עובדים בדירקטוריונים – התמונה מאירת עיניים: השכר של העובדים בתאגידים עם
שותפות עובדים בניהול יותר גבוה מהשכר של עובדים בתאגידים שבהם אין שותפות כזו. אחת
הדרכים לגלות את העובדה הזו היא בהסתכלות על עובדים שהחליפו מקום עבודה ממפעל בלי
נציגות עובדים בהנהלה למפעל עם נציגות כזו. ואת השינוי בשכר שלהם משווים לעובדים
שהחליפו מקום עבודה ללא נציגות למפעל אחר ללא נציגות. ההפרש בשכר הוא 4%. יותר
מזה: עובדים במפעל עם נציגות בהנהלה סבלו ירידת שכר קטנה יותר בעת נפילה בהכנסות
וברווח של המפעל בהשוואה לירידה בשכר של עובדים עם משבר דומה אבל ללא נציגות.
הניסיון הגרמני
לפי זה יש טעם בדרישה לייצוג עובדים בהנהלה. אלא
שהעניינים לא כל כך פשוטים. ראינו שנציגות העובדים בהנהלה היא זו שתורמת לשכר גבוה
יותר ולנזק מזערי בעת משבר. אם כך, אפשר היה לצפות שאם שיעור נציגי העובדים
בדירקטוריון יעלה – השכר יעלה בהתאם. אלא שמחקר שנעשה בגרמניה, עת הוגדל שיעור
נציגי העובדים בהנהלה של מפעלי ענק, הראה שזה לא עשה כל הבדל. נכון, המבנה
האירגוני של תאגידים בנורווגיה וגרמניה שונה. בגרמניה הנציגות של העובדים היא בגוף
מייעץ ומבקר לדירקטוריון. אלא שלדעת
החוקרים, לא נוכחות עובדים בדירקטוריוניםהיא שעושה את העבודה.
מה כן?
מה שקובע את
יכולת העובדים לקבל נתח גדול מהרווח הגולמי של תאגיד אינו הנציגות אלא ההתאגדות.
קחו שני מפעלים: האחד עם נציגות עובדים בהנהלה והשני ללא. אבל הראשון הוא ללא
עובדים מאוגדים והשני עם עובדים מאוגדים. בהכללה הסטטיסטית: במפעל המאוגד התמורה
לעובדים גדולה יותר והסיכון בירידת שכר – נמוך יותר.
מסקנת החוקרים חד-משמעית:
חבל לבזבז זמן על כסאות בדירקטוריון. האיגוד המקצועי הוא המרשם לשיפור השכר על
חשבון הרווח.
בישראל שיעור
העובדים המאוגדים הוא כ – 23%. בעשור האחרון שלגביו יש נתונים ירד שיעור השכר
בהכנסה הלאומית מ – 65% ל 56%.
עכשיו אנחנו
מבינים איך זה קורה.
תזכורת: יש כאן
בחירות ב 23 למארס. האם יש מפלגה שתרים דגל התאגדות חובה?
