הנה תמונת המצב הגלובלית (א): בכשלושים השנה האחרונים הצטמצם אי השיוויון הכלכלי בין המדינות.
הנה תמונת המצב
הגלובלית (ב): באותה תקופה גדל אי השיוויון כמעט בכל מדינה.
ובתרגום: הפער
בהכנסה בין משה הישראלי לבין מוסה בבנגלדש הצטמצם. הפער בין נתנאל הישראלי (עשירון
10) לבין כל שאר הישראלים גדל.
נתנאל (עשירון
10) הישראלי אינו חריג בקרב דומיו בעולם. תומא פיקטי הוא כנראה הכלכלן הכי מפורסם
בעולם בעשרים השנה האחרונות. הוא ושותפיו עמלו לנבור במידע על אי שיוויון ומצאו
שהצמרת (אלפיון, מאון ועשירון) ברחה לא רק מהשורשים אלא גם מהגזע והענפים.
מגיע מומי דהן
מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית שחקר ומצא מה קרה בישראל בתקופה
הזו ומה הסיבה להתפתחות הזו. כך זה נראה:
(א)
עד 2003 לערך נרשם גידול עיקבי בממדי אי השיוויון בהכנסה הכלכלית.
בסוף התקופה ישראל היתה לאחת המדינות עם אי השיוויון הגדול ביותר מבין המדינות
החברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ( OECD). או אז התהפכה המגמה
ובשנת 2015, השנה האחרונה למחקר, ישראל נמצאת במקום טוב בצמצום אי השיוויון בהכנסה
הכלכלית. יפה, לא?
(ב) עד 2003 הפער בהכנסה הכלכלית היה מצומצם יותר כאשר מסתכלים על ההכנסה
נטו. מאז ועד תום המחקר הפער בהכנסה נטו הולך וגדל. יפה? לא כל כך.
איפה נתניהו?
העניין האחרון
הוא המפתיע. אולי גם בגלל ששנת הפתיחה להיפוך הצמצום בפער ההכנסה נטו מתיישבת במדוייק עם כהונתו של בנימין נתניהו כשר האוצר, עם תכנית כלכלית גרנדיוזית. דהן לא
עושה את ההקשר הפוליטי הזה אבל הניתוח הכלכלי שלו מעניין.
תחילה הוא שולל
את ההסבר הכלכלי המקובל לתופעה כזו: הקלת נטל המס על העשירים. הוא לא מזהה בחקיקה ובנתונים סימן משמעותי לעניין
הזה. אחר כך הוא בודק את מדיניות הקיצבאות של הממשלה. ההפתעה: מ- 2003 ואילך חלק
קטן יותר של הקיצבאות הלך לבעלי הכנסות נמוכות. "המסקנה היא
אפוא שמדיניות הרווחה של ישראל מצמצמת פחות את אי־השוויון לא רק משום שהסיוע פחת,
אלא גם מפני שבפועל הוא מתועל פחות לבעלי הכנסות נמוכות", כותב דהן. ובעברית גסת מקלדת: נתניהו נתן יותר למיטיבי הכנסה.
מצב הצמרת
דהן הולך בדרכו
של פיקטי לבדוק מה מצבו של המאון העליון (1% מהתושבים בעלי ההכנסה הכי
גבוהה). במעין הערת אגב כותב החוקר:
"הלשכה (המרכזית לסטטיסטיקה
- ג.ע.) נוהגת לקטום את הזנב העליון של ההכנסות כדי למנוע פגיעה
אפשרית בצנעת הפרטים העשירים ביותר." מסקנה: אין לנו (הציבור) ולממשלה מושג
קלוש על זנב הצ'ופצ'יק של הכסף הגדול.
עד כאן על ההכנסה השנתית. מה בדבר הרכוש? התשובה
בהסתמך על מידע פומבי היא זו שתוארה לעיל : אין לנו (הציבור) ולממשלה מושג קלוש על
זנב הצ'ופצ'יק של הרכוש. דהן מצטט אומדן שהכינו כלכלנים אחרים הטוענים כי העשירון
העליון מחזיק ביותר ממחצית הרכוש של המדינה כולה. זאת לעומת רבע מההכנסה הכלכלית
מעבודה.
סימון עניים
לסיום: כמנהג העיתונאי הטוב שליתי מהמחקר של דהן
את הצימוקים. כלומר הוצאת דברים מהקשרם או כל קללה מקובלת דומה. תפיסת העולם
הכלכלית של דהן לא מקובלת עלי. הוא דורש מהממשלה לסמן עניים ולתת להם יותר. אני
מכנה את המדיניות המוצעת: טלאי צהוב כלכלי. אבל המחקר, המתפרסם בימים אלה בספר
"אורות וצללים בכלכלת ישראל", מספר כל מה שידוע על אי השיוויון בישראל
וראוי לעיון.
