"קראת"?
שאל אותי שותפי לחטא ההתמכרות לספרי ג'ון לה קארה בעודנו יושבים ביציע במשחק
הכדורגל. בוודאי, השבתי. "אז עבור מי הוא היה מרגל?"
שאל השותף/המתמכר.
נושא שיחתנו דאז
היה ספרו של לה קארה "המרגל המושלם". ו"הוא" שבשאלה היה הדמות
המרכזית בספר. הדעה המקובלת היא שלה קארה
כתב ספרי ריגול, כמי שבעצמו היה עובד השרות החשאי הבריטי. הייתי ונשארתי בדעה
שונה: הסופר הבריטי עטף בסיפורי ריגול ביקורת עוקצנית על האליטה הבריטית המנופחת בגינוני
נימוס וצביעות. העוקץ שכנגד לא היה המרגל הרוסי של המלחמה הקרה או הטייקון שלאחרי
סיומה של המלחמה. זו היתה נשמת המרגל.
לה קארה מת לפני
שנה. כמה שנים קודם לכן השביע את בנו הצעיר כי אם במותו יישאר כתב יד לא מושלם –
הבן, ניקולס, סופר בפני עצמו הכותב תחת השם ניק הרקוויי, ישלים את הספר. וכך היה.
כתב היד שנותר הוא הספר Silverview שלו כתב הרקוויי אפילוג. בפרק
הקצרצר הזה מנסה הבן/הסופר לפענח את אביו. ההסבר שלו הוא שלה קארה כתב בספר האחרון
על התפוררות השרות החשאי הבריטי (המקביל למוסד הישראלי)’
על מלחמותיו הפנימיות, על ציניות ועל העדר מטרה (לבריטניה, כמה
מצער, אין את איראן שראש המוסד הישראלי - בשחצנות מאצ'ואיסטית ישראלית – הודיע שלא
יהיה לה נשק גרעיני).
אני חולק על
פרשנות הבן את משנת האב. לכאורה עניין אזוטרי. למי איכפת למה התכוון המשורר? ואכן,
כסוגה ספרותית מדובר בגורנישט מיט גורנישט. אך כסוגה אנושית – יש כאן סיפור.
צדים מרגל
נחזור ליציע
ולמשחק הכדורגל. סופו של הספר ההוא מתמקד בציד שעורך שרות הביון האנגלי אחר גיבור
הספר בטענה שהוא מרגל עבור ברית המועצות/מזרח גרמניה. האם מגנוס פים היה אכן סוכן
של מדינה זרה ואוייבת? כותרת הספר מסגירה: מרגל מושלם הוא לא סתם מרגל. מיודענו
פים היה בעיקר חבר של מי שהיה ידידו הקרוב בבית הספר ולימים סוכן הביון המזרח גרמני.
סוכן חשאי בריטי הוא ידידו הטוב של סוכן חשאי מזרח גרמני? שאלו בלונדון. ו/או להפך
שאלו בברלין המזרחית של אז בשטאזי או איך שקרו למוסד הביון בגרמנית. לשמור נאמנות
לחברות זו הנאמנות העילאית – המושלמת. לא האירגון, לא המדינה, לא הקומוניזם, לא
הקפיטליזם.
הרקוויי כותב
שהוא ואביו אף פעם לא דיברו על התקופה שבה עבד לה קארה בביון האנגלי. ובמיוחד למה הפסיק
לעבוד שם. נראה לי שהפוליטיקה ההומניסטית של לה קארה יצאה לאור בספר האחרון.
בוסניה כמשל, תוניס כנמשל
בספר הזה מסופר
על מרגל של שרות הביון האנגלי. לא סתם מרגל אלא מי שעשה הרבה "עבודות
מלוכלכות". האיש היה כנראה פולני במוצאו, נשוי לאנגליה, מהמעמד הגבוה – כמו
רוב עובדי שרות הביון הבריטי – ועובדת בכירה בשרות הריגול הבריטי. הוא תעב את הקומוניזם
הפולני על עריצותו ולא היסס להפוך מפטריוט פולני לפטריוט אנגלי. משימתו האחרונה
היתה במלחמת האזרחים ביוגוסלביה עת היה גם עד לטבח של הסרבים במוסלמים בבוסניה.
הספר מגולל חשד
של שרות הריגול הבריטי שהאיש סייע לגרילה הבוסנית ולתומכיה האיסלמיסטים שמפקדתם
בעזה. החשד הוא שהאיש, אחרי הזוועות שראה בבוסניה, ובעקבות התמיכה הבריטית בסרבים,
המיר את אמונתו בדמוקרטיה שחוברת לרוצחים, בסיוע למשפחות הנרצחים.
לא מכבר נשאל
איש המוסד בעברו אם בדרך לרצוח מנהיג פלסטיני בתוניס היה רואה סירה ועליה ילדים בדרך
לטביעה. האם היה מסייע למנוע את האסון? התשובה: "בוודאי שלא". דבקות
במטרה, יאמרו תלמידי צבא ההתקפה לישראל. לא בן אדם – היה פסק הדין של לה קארה.
