כך אני מבין (או
שלא) את העניין: אלפרד אקירוב בן ה – 80 מבקש לתת מתנה לבנו ג'ורג'י בן 53. המתנה
היא תאגיד "כלל ביטוח" שערכו נמדד בכמה מיליארדים טובים. הבעייה היא
שלאלפרד אין את "כלל ביטוח". יש לו רק צ'ופצ'יק ממנו. אלפרד רוצה לקבל
שליטה על חברת הביטוח ולכן עליו לקבל אישור של רשות החסכון. ואפשר שבכלל הוא לא
יצטרך לאישור הזה – זו ג'ורה משפטית שאני מבין בה עוד פחות.
מתברר שאם יתנו
לאלפרד לקנות מספיק מניות (הוא זקוק לשם כך לכמיליארד שקל) תיווצר כאן פירמידה.
מעניין שהמילה פירמידה זוכה לקונוטציה שלילית. בזמנו התגאה ראש הממשלה, מנחם בגין,
שאבותיו הם שבנו את הפירמידה בגיזה (הסטוריונים העירו שהוא לא צודק). אלא שבחיים
הכלכליים פירמידה היא בחזקת אסון שיש למנוע אותו.
תמ"א פירמידה
לפני שנים הכנסת
חוקקה חוק שמאפשר לבנות פירמידה בת שתי קומות בלבד. כלומר תאגיד יכול לרכוש ולשלוט
רק בתאגיד אחד מתחתיו. יותר – אסור. למה שתי קומות? למה כובע! מתברר שאם אלפרד
קונה את חברת הביטוח יש, אולי, יותר משתי קומות. בשביל זה צריך אישור, ובשביל זה יש
גם טהרני פירמידות.
אלה בדעה שאם
יהיו פירמידות הדבר יפגום בתחרות שהיא הנשמה של הקפיטליזם. העניין הוא שהגוף של
הקפיטליזם אינה התחרות אלא הריכוזיות. לשם הדגמה: בזמנו מצאתי כי פחית קוקה קולה
עולה בישראל לפחות חמישה שקלים ובירדן שקל אחד. אז איך זה שאין יבוא של קוקה קולה
מירדן לישראל? כי קוקה קולה מחלקת זיכיונות. זיכיונות זו מילה נרדפת למונופול. למרות
שבישראל אפשר לקנות מכונית טויוטה אצל היבואן "הרישמי", אפשר גם לקנות
את המכונית גם אצל היבואן "המקביל". אבל קוקה קולה עושה עלינו סיבוב
מונופולי.
החבר של אולמרט
עיתון "הארץ" אף
יצא במאמר מערכת עם הכותרת "אסור
שאקירוב ישתלט". למה? כי יש לו חברת נדל"ן עם הרבה חובות ויש חשש שישתמש
בכספי חברת הביטוח (הפנסיה שלנו) למען הנדל"נות. חוץ מזה הוא לא מבין בביטוח.
וחוץ מזה הוא חבר של אהוד אולמרט, המורשע הידוע. מנהלי הבנקים, לפני 40 שנה, הבינו
היטב בבנקאות, מה שסייע להם לפשוט את היד לממשלה שתושיע אותם מפשיטת רגל.
אלא שהטעות של
טהרני הפירמידות היא בהתעסקות הפרסונלית ובהתמקדות בכמה גופים כלכליים גדולים
במיוחד. נדמה לי שאם המצב היה הפוך: אקירוב היה בעל שליטה בכלל ביטוח והתאגיד היה
מחליט לקנות את חברת הנדל"ן – איש לא היה פוצה פה.
שני חוקים
אז מה יש לעשות
נגד ריכוזיות? במקום להיתפס לכל מקרה ולדון האם הוא ראוי או לא, נדרש חוק אחד
פשוט: לגוף כלכלי אסור לעשות עסקים עם בני משפחתו. מה זה בני משפחה? חברת אם, חברה
בת, חברה אח, וחברה שבה לבעל השליטה יש יותר מאחוז אחד מהמניות.
לשם הדגמה, אם
ל"ידיעות אחרונות" יש חברה בת, אם, אחות או כל קירבה משפחתית לתאגיד בשם
Ynet, אז אסור להם לקנות או למכור או לעשות כל
עיסקה כלכלית ביניהם, כולל קבלה או תשלום דבידנד. כך גם גוגל-ישראל לא תוכל לקנות
שירותים או לשלם דבידנד לגוגל העולמית.
זה כמעט סוף
הסיפור.
כדי שתאגיד
שעומד בכלל הזה לא ירצה לגדול לממדי ענק יחוקק חוק נוסף: מס חברות יחול בשיעור
כפול על כל תאגיד ששווה, נניח, יותר מ – 300 מיליון שקל ופי שלוש לתאגיד ששווה
יותר ממיליארד.
ואז שיבנו
פירמידות ואפילו מגדלי בבל. ואם
אלפרד יתחייב לשני התנאים דלעיל – שיקנה כמה "כלל ביטוח" שהוא רוצה.
