אני מבקש להיטפל
לראש הממשלה, נפתלי בנט, ושאר חברי ממשלת "השינוי" (שאיננו). בנט הוא
ראש וראשון לחובבי החיסון כנגד משפחת קוביד לבית קורונה. בניגוד לקודמו, שהיה חובב
סגרים כתרופה נגד המגיפה, בנט חסיד של חיסונים. הוא תקע לקשישי הדור ועובדי בתי
החולים את החיסון הרביעי מבלי שהיו עדויות של ממש שהוא עוזר מעבר לחיסון השלישי.
קמפיין החיסונים שלו נראה בחצי השנה האחרונה, עד להולדתו של אומיקרון, כהצלחה
גדולה.
כאשר התחלתי
לעבוד ב"ידיעות אחרונות" הסביר לי העורך, דב יודקובסקי, כי מאמרים זה
דבר נחמד, בתנאי שהם קצרים, אבל העיקר זו הכותרת בעמודי החדשות. כך נמדד עוצמתו של
סיפור. כך נמדד עיתון. מאז אותם ימים תורת הכותרות נלמדה בכל כלי התקשורת, ובלא
מעט פעמים הדרך לכותרת טובה עוברת דרך הריגוש, ההטעיה והדעה. יש שיאמרו תחפושת לשקר.
מבין כלי
התקשורת בישראל "הארץ" הוא הטוב שבהם. האם גם שם נפלו קורבן? הנה כמה
דוגמאות.
ליבי לחבורת סנצ'ו פנסה של מלקקי ישבנו והאגו של ח"כ בנימין נתניהו. עד לפני שבוע הוא היה בבחינת קדוש מעונה שלא היה כלום ולא יהיה כלום. ולפתע מתברר השבוע כי האיש מנהל משא ומתן על עיסקה משפטית שבה הקדוש יודה שהיה אצלו הרבה הפרת אמונים ועוד עבירות פליליות מגוונות. החבורה מתקשה להסביר איך הלא כלום הופך להרשעה אפילו בלי דיון משפטי. מנדלבליט ויהווה עושים יש מאין.
כואב הלב.
אנחנו, כמו כולם, עמוסי קורונה מסוג אומיקרון, הממשלה שולחת אותנו לקנות בדיקות ומודיעה שאמינותן בספק. וזה מדכא למדי.
לפיכך אתחיל עם
החדשות הטובות: אין דבר כזה "התחממות גלובלית". אין בעיות אקלים. אין
גזי חממה. כל מה שכולם בעולם מדברים עליו וחוששים ממנו הוא עורבא פרח. קשקוש. לא
היה. לא הווה ולא יהיה.
ועדת השרים
לענייני חקיקה אישרה השבוע הצעת חוק ולפיה פלסטיני שנישא לישראלי לא יהיה זכאי
למעמד של אזרח ותושב. חוק דומה היה עד לפני כחצי שנה ואז פג תוקפו. בעת ההיא כשלה
הממשלה בנסיונה לשכנע את הכנסת להאריך את תוקף החוק. בלהקת הליצנים הפוליטית ששמה
בישראל "שמאל" שמחו באותו יום על כשלון הממשלה, ועתה מקווים במרצ
ובמפלגת העבודה לשמוח פעם נוספת.
בשורה לנהגים התקועים שעות ארוכות בפקקי תנועה: באדיבות ועדת הכספים של הכנסת הוחלט על הטבות מס עד 2025 למי שמשתמשים ברכב היברידי או חשמלי. יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, אלכס קושניר (ממפלגת ישראל ביתנו), הסביר את המהלך בכך שיש לעודד רכב ירוק.
מתברר שבורות,
ואולי שותפות בקונספירציה, אינה רק נחלת חסרי השכלה. לקושניר תואר אקדמי ראשון
בכלכלה ושני במינהל עסקים. והאיש הזה נמנה על מנהלי הכלכלה הישראלית.
צריך להודות שהדיון
בשיח הציבורי אודות מחלת הקורונה שנפלה עלינו בסיוע משפחת קוביד היה די חד צדדי.
קוביד מוגדרת בשורה של מילות גנאי כאחראית למותם של אלפי ישראלים ומיליונים בעולם
כולו. אורית קמיר כתבה מאמר שמצא הבחנה מעניינת בשיח הציבורי בין מתנחלים וערבים.
כאשר התנהגותם דומה, מה שעושים מתנחלים מכונה הפגנה בעוד שמה עושים ערבים מכונה
התפרעות. משפחת הסרטן מפילה חללים רבים יותר ממשפחת קוביד. ההוצאות לטיפול בסרטן
גדולות פי כמה מאלה של קורונה. אבל איש לא מכנה את הסרטן מגיפה.
השבוע נפגשו כמה אנשים לארוחת צהריים במסעדה ליד שוק מחנה יהודה שבירושלים. הם הזמינו יין מתוצרת יקב ישראלי והמחיר ששולם היה 130 שקל. היין היה לטעמם וכאשר מצאו את האתר של היקב גילו שאותו היין נמכר באתר ב – 85 שקל. המחיר היה, לכיסם, גבוה מדי והם פנו לחנות משקאות סמוכה וסגרו עיסקה על 65 שקל.
סיפור שגרתי
למדי. במסעדה הסועדים שבויים בידי בעל המסעדה. ביקב המחיר כנראה משקף את הבהלה
ל"טיולי יקבים עם טעימות" הנפוצה בקרב דיירי העשירונים 8-10. בחנות
המשקאות, אפשר להניח, המחיר כולל רווח של 20-30 שקל לבקבוק. מה שמלמד כי לבקבוק
דלעיל אין מחיר אחיד לצרכן. ואם נפשפש בחסה, ברז, טלוויזיה וכל מוצר או שרות אחר –
לעולם אין למוצר מחיר אחד.
