צריך להודות שהדיון
בשיח הציבורי אודות מחלת הקורונה שנפלה עלינו בסיוע משפחת קוביד היה די חד צדדי.
קוביד מוגדרת בשורה של מילות גנאי כאחראית למותם של אלפי ישראלים ומיליונים בעולם
כולו. אורית קמיר כתבה מאמר שמצא הבחנה מעניינת בשיח הציבורי בין מתנחלים וערבים.
כאשר התנהגותם דומה, מה שעושים מתנחלים מכונה הפגנה בעוד שמה עושים ערבים מכונה
התפרעות. משפחת הסרטן מפילה חללים רבים יותר ממשפחת קוביד. ההוצאות לטיפול בסרטן
גדולות פי כמה מאלה של קורונה. אבל איש לא מכנה את הסרטן מגיפה.
גם עתה כאשר
אומיקרון החליף את דלתא והתברר שהוא כמעט ולא הורג והרבה פחות מניב תחלואה קשה –
הגישה כלפי קוביד לא השתנתה. באף כלי תקשורת שבדקתי לא מצאתי את תגובת משפחת קוביד
להאשמות החמורות כלפיה. מה שמתחייב מכללי האתיקה של העיתונאים.
לפיכך הפינה
האינטרנטית הזו לקחה על עצמה להיות אוייב הציבור מספר 2 (אחרי קוביד, כמובן)
ולהביא לידיעת המעוניינים את תרומת הקורונה לבריאות הציבור. כן, בדיוק מה שאתם
קוראים: תרומה חיובית.
תחלואת מבוגרים
משהחליטה הממשלה
לתת לבני 60 + חיסון רביעי (אחרי ארבעה חודשים מהחיסון השלישי) כמות הבדיחות
המזלזלות בחיסונים גברה. אבל אלמלא היתה קורונה ואלמלא הומצאו החיסונים מצבם של
חולי הנפש – ויש רבים כאלה ורובם כלל לא מאושפזים – היה חמור פי כמה. זה הממצא
העיקרי של מחקר שהתפרסם לפני כמה שבועות אך לא זכה לכל איזכור בתקשורת. אני מבין
את קבוצת מתנגדי החיסונים שהעלימו את המחקר הזה. החיסון הרי נועד להשתיל לנו צ'יפים,
להגדיל את רווחי יצרני הכאילו חיסונים (שמתברר שכוחם תש לאחר חודשים ספורים) ועוד חכמולוגיות
מהסוג הזה. אך מה בדבר המחסנים בעם? אלה המאמינים שמהחיסון תבוא הישועה, נפתלי
בנט, למשל. מה פשר השתיקה הזו? נצטרך לחכות למחקר בעניין הזה.
בסקרים שנערכו
בשנת הקורונה הראשונה ועד לחיסון הראשון נמצא כי כ – 40% מהאמריקאים דיווחו על
חרדות ודיכאונות. מה שנתפס כסביר באותם ימים (2020, אתם זוכרים) בעיקר בגלל הסגר
והאיסור על מפגשים חברתיים. בדצמבר של אותה שנה התחיל החיסון ולפי ממצאי המחקר
שיעורי התחלואה בדיכאון וחרדה ירדו ביותר מ – 25% אצל המחוסנים.
אלימות ילדים
האם, על כן,
החיסון נגד קורונה הוא גם תרופה נגד דיכאון וחרדה? ארבעת החוקרים אינם מתחום
הביולוגיה והרפואה אלא מתחום המדיניות
הציבורית. אבל אם זה עובד, שיעור הצלחה כנראה יותר גדול מדיקור סיני, הנה לנו
תועלת בקורונה שיוצרת חיסונים כנגדה.
המחקר דלעיל בדק
מבוגרים. מה בדבר ילדים? אחת הטענות המקובלות היא שילדים אמנם סבלו פחות מהמחלות
אבל סבלו יותר מ"התרופות" לבלימת המגיפה: סגירת גני ילדים ובתי ספר.
לימודים מרחוק ששחקו את האינטראקציה בין ילדים ועוד עניינים שכאלה.
המחקר השני מביא
ממצאים להשפעה של צעדי המדיניות האלה על האלימות בבתי הספר ועל האלימות המופעלת
ברשתות חברתיות אינטרנטיות. הממצא הראשון כמעט מובן מאליו: ירידה באלימות בבתי
הספר. זה לא מפתיע, שהרי בתי הספר היו סגורים בחלק ניכר מהתקופה ולמתעללים לא היה
במי להתעלל. אלא שהמתעללים – ילדים אף הם – לא אמורים להיגמל מנוהגם. היה מקום
לצפות להתגברות האלימות ברשתות החברתיות.
הממצא השני
מפתיע. גם האלימות באמצעות המקלדת (cyberbullying) פחתה בכ – 30-35%. אם ניקח בחשבון כי רוב נפגעי האלימות, ואף חלק מהפוגעים,
סובלים מחרדה ודיכאון, הנה לנו חיבור בין שני המחקרים.
כל זה תודות
לקורונה שאלמלא היא לא היו חיסונים, סגרים ולימודים מרחוק.
