כאשר התחלתי
לעבוד ב"ידיעות אחרונות" הסביר לי העורך, דב יודקובסקי, כי מאמרים זה
דבר נחמד, בתנאי שהם קצרים, אבל העיקר זו הכותרת בעמודי החדשות. כך נמדד עוצמתו של
סיפור. כך נמדד עיתון. מאז אותם ימים תורת הכותרות נלמדה בכל כלי התקשורת, ובלא
מעט פעמים הדרך לכותרת טובה עוברת דרך הריגוש, ההטעיה והדעה. יש שיאמרו תחפושת לשקר.
מבין כלי
התקשורת בישראל "הארץ" הוא הטוב שבהם. האם גם שם נפלו קורבן? הנה כמה
דוגמאות.
המוסף הכלכלי,
דה מרקר, פירסם ידיעה תחת הכותרת הבאה: "למרות ההוצאות על משבר הקורונה,
ישראל הקטינה את יחס חוב לתוצר". ובכותרת המשנה: "במונחים אבסולוטיים
החוב הציבורי גדל ליותר מטריליון שקל, ואולם במדד העיקרי לבחינת האיתנות הפיננסית,
היחס חוב לתוצר, דווקא חל שיפור"
הנה, על כן, כתב
החידה: מה חשוב יותר, החוב האבסולוטי העולה או היחס היורד? לעורכי
"הארץ" התשובה ברורה: היחס היורד. למה? כי זה "המדד העיקרי".
ממש לא נכון. זה מדד מקובל לצורך השוואה
בינלאומית. האם השוואה בינלאומית היא חשובה לחיי הישראלים? ליכולת הממשלה לשלם את
החוב? היא ממש לא. בעוד החוב הוא אבסולוטי, התוצר (= ההכנסה הלאומית) יכול לרדת. משבר, למשל. ואז מה? נשלם באחוזי
חוב לתוצר או בכסף אבסולוטי?
מה גם, ובזה
המרקר לא טעה, הלשכה המרכזית לסטטיטסיקה טרם פירסמה את נתוני התוצר לשנת 2021. אז
מה פתאום מתברברים בנושא שהנתון המרכזי שלו לא ידוע? כי משרד האוצר פירסם הודעה
לעיתונות. האם חובה לפרסם כל דבר הבל שמשרד האוצר מנפיק? ב"הארץ" כנראה חושבים
שכן.
הכביש הקדוש
באותו גיליון
הופיעה עוד כותרת בנושא התחבורה בתל אביב: "הרכבת הקלה יקרה ולא יעילה, עלות
המטרו תמריא ל - 200 מיליארד שקל". ובכותרת המשנה: " בכירים במשרדי
האוצר והתחבורה יודעים שקיים פתרון זול ומהיר יותר". מה הפתרון המהיר והזול,
לדעת מחברי הכותרת? מטרו, כלומר רכבת מתחת לאדמה, אבל בתוואי שונה במעט מהתוואי
המוצע למטרו הנוכחי. לכאורה תשובה טובה ומוחצת והכותרת במקומה. אבל המטרו שיעלה
200 מיליארד או אולי רק 150 מיליארד הוא בזבוז כסף אחד גדול כי יש חלופה עוד יותר
זולה. עיקרה: רכבות על הכבישים. קלות, כבדות – מה שמתאים. אבל עורכי
"הארץ", כמו פקידי האוצר ומשרד התחבורה, חיים בעולם דו מימדי: או רכבת
קלה או מטרו תת קרקעי. הכביש זה בשביל מכוניות בלבד ואיש לא ייגע באספלט הקדוש הזה
– עניין של דעה המסתירה אפשרויות אחרות.
עוד כותרת אחת:
"עליית תשואות האג"ח היא האיתות החזק ביותר לפסימיות של השווקים".
למה פסימיות? למה לא ראייה מפוקחת? כי בעיני "הארץ" כאשר מחירי ניירות
ערך עולים – זה מעולה. כאשר הם יורדים (זה פשר תשואת אג"ח עולה) זה איום
ונורא. ומה בדבר כלכלה חופשית ותחרותית - נושא שטמון עמוק בקרב כותבי העיתון ועורכיו? כשהמחירים יורדים החופש הוא כישלון של
הממשלה.
הדובדבן
ולבסוף תרומה
צנועה למעוניינים בהשוואה בינלאומית. אתר האינטרנט נומבאו מפרסם מדי שנה שורה של
דירוגים של כ – 100 מדינות. בחרתי לעשות
השוואה בין ישראל ופינלנד. למה פינלנד? כי גם היא מדינה קטנה שניהלה מלחמות עם
שכנותיה, וגם בה מדברים שפה שלא מדברים במקום אחר.
הנה הממצאים: ישראל עולה על פינלנד במדד יוקר
המחייה. ישראל מקום 7 ופינלנד מקום 21. במדד הזיהום פינלנד האחרונה בעולם וישראל
במקום 48. במדד הפקקים (הדירוג הוא במניעת פקקים) פינלנד במקום שני וישראל במקום
58. במדד איכות חיים ישראל במקום 35 ופינלנד במקום 4. במדד הפשיעה ישראל במקום 33
ופינלד 23. בטיפול רפואי ישראל שש מקומות מתחת לפינלנד.
אבל איזה היי-טק
ענק יש לנו.....
