אני מבקש להיטפל
לראש הממשלה, נפתלי בנט, ושאר חברי ממשלת "השינוי" (שאיננו). בנט הוא
ראש וראשון לחובבי החיסון כנגד משפחת קוביד לבית קורונה. בניגוד לקודמו, שהיה חובב
סגרים כתרופה נגד המגיפה, בנט חסיד של חיסונים. הוא תקע לקשישי הדור ועובדי בתי
החולים את החיסון הרביעי מבלי שהיו עדויות של ממש שהוא עוזר מעבר לחיסון השלישי.
קמפיין החיסונים שלו נראה בחצי השנה האחרונה, עד להולדתו של אומיקרון, כהצלחה
גדולה.
אז מה דעתו של
ראש הממשלה על המוסיקה של ניל יאנג?
המוסיקאי
הקנדי-אמריקאי שותף לדעתו של בנט על חיסונים. אלא שהשבוע הוא עשה צעד אחד נוסף. הוא
הודיע לתאגיד ספוטיפיי – אפליקציית המוסיקה הפופלרית – להפסיק לספק את המוסיקה
שהוא יצר. אל ייקל הדבר בעינכם: כמלחין וזמר מפורסם אני משער כי יאנג מוותר במהלך
הזה על ממון רב בתמלוגים. אבל זה מה שעושה חסיד החיסונים.
מה עניין חיסון
למוסיקה?
ב - 2020 חתמה
ספוטיפיי הסכם בלעדיות עם ג'ו רוגן על סך של כ – 100 מיליון דולר. רוגן משדר
פודקאסטים ויש לו מקשיבים רבים. רוגן הוא אנטי-חיסונים, ההפך מיאנג. החליט יאנג
לעשות מעשה ואמר לספוטיפיי "או רוגן או אני". התוצאה בתום משא ומתן:
יאנג הורה להסיר מספוטיפיי את המוסיקה שלו. יאנג עושה חרם נגד המטיפים נגד חיסונים.
הנה, על כן,
השאלה לראש הממשלה: מה דעתך על החרם של יאנג כנגד רוגן המטיף נגד חיסונים ונגד
ספוטיפיי המשמשת במה להבליו המסוכנים לציבור?
אני מעריך שבנט
בדעה שמעשהו של יאנג ראוי. אם כך מה הבעיה שלו, ושל חבריו לממשלה, עם החרם על
ישראל של אירגון ה BDS? אהה, יש הבדל. בוודאי שיש הבדל. בנט הוא
יהודי דתי וחרם הוא העונש המקובל אצל יהודים דתיים כנגד מי שבא להם להחרים. אבל
לנו, סתם בני אדם חילוניים, אסור להחרים את מה שלדעתנו מזיק. למשל? נפתלי בנט
וממשלתו.
בין ירושלים וטהרן
העיתון
"גארדיאן" פירסם ראיון עם להקת Confess הנורווגית. היא נורווגית
למחצה. שני המוסיקאים העיקריים הם איראנים שברחו ממדינתם כי השלטון, שממשלת ישראל
כל כך מתעבת, רדף אותם בטענה שהמוסיקה שלהם חתרה תחת יסודות המשטר שאללה אוהב.
הממשל באיראן כנראה בדעה שחרם על מוסיקאים זה לא ממש עונש כבד מספיק; עדיף בית
סוהר, ומכאן הבריחה לנורווגיה. אז מה חושבים בנט וחבריו על Confess? מותר לשיר נגד הדיקטטורה
של חמינאי ומשמרות המהפכה?
אם כך למה אנחנו
נגד החרם על ישראל? הרי השלטון הישראלי, לפחות בגדה המערבית, הוא דיקטטורה צבאית
לא ממש מובדלת ממשמרות המהפכה בטהרן. למעשה, ובמידה רבה אפילו להלכה (בג"צ
מכשיר כמעט כל שרץ שהממשלה משריצה שם) הדמיון בין השלטון בעיר קום שבאיראן לבין
השלטון בבידו שבפלסטין גדול מאוד. אהה, אצלנו זה מטעמי ביטחון. ואצלם? ממש אותו
הדבר.
בלי חרם עם ויזה
BDS עושה לישראל מה שאנשים הגונים
עושים לאיראן בגין מעשים זהים או דומים. אבל החוק אצלנו, כמו אצלם, מטיל עונשי
מאסר על כל מי שקורא לחרם.
חברי יודעי תורת
הכלכלה נוזפים בי על חיבתי למיסוי ככלי לתיקון עוולות הכלכלה החופשית. הנה רעיון
למדינות העולם שתומכות בחיסונים, בזכויות האדם, ובזכות להטיל חרם: תטילו "קנס
ויזה", בתוקף כל זמן שיימשך הכיבוש. כל ישראלי – גם בעלי דרכונים זרים - יחוייב
בויזה. וכל ויזה תחוייב בתשלום. בלי מאסר, לא צריך להגזים. וגם בלי חרם – כי אסור.
