לפני שנים הרבה ערך
עיתון "העיר" בתל אביב ניסוי מעניין. הוא שלח קורות חיים למעסיקים
שביקשו עובדים. קורות החיים היו כמעט זהות, עם הבדל אחד- השם. הממצא: מעסיקים לרוב
לא טרחו אפילו להשיב למבקש עבודה עם שם ערבי. קל וחומר להזמינו לראיון. אפליה,
פשוט, חד וחלק.
שני חוקרים
מאוניברסיטת תל אביב השתמשו במשחק מקובל בקרב כלכלנים התנהגותיים. המשחק בא לבדוק
האם אנשים משתפים פעולה או אגואיסטים. התיאוריה הכלכלית המקובלת מניחה שבני האדם
הם אגואיסטים ומבקשים למקסם את רווחיהם והנאתם. אבל בכל מקום שבו נערך הנסוי, נמצא
שכשליש מהמשתתפים מוכנים לשיתוף פעולה עם הזולת שמקטין את הרווח שלהם באופן ממשי וודאי.
שני החוקרים עשו
טריק. הם נתנו זיהוי לאדם עימו מוצע לשתף פעולה. הזיהוי נעשה באמצעות השם:
רבינוביץ' או בוזגלו. הממצא: העדפה בולטת לשיתוף פעולה עם רבינוביץ. גם משתתפים
ממוצא מזרחי העדיפו את רבינוביץ' על פני בוזגלו. אפליה חד וחלק.
פער שכר מגדרי
מן המפורסמות
הוא שבממוצע נשים משתכרות פחות מגברים. כדי לאמוד את פער השכר מתבקש להשוות בין נשים
וגברים בעלי יכולות שוות: למשל עורכי ועורכות דין פליליים, בגיל שווה ובמעמד שווה
במקום העבודה. בכל ההשוואות האלה נמצא שיש גורם – הוא לא ידוע – שמסביר חלק
משמעותי מפער השכר. מסקנה אפשרית: יש אפליה נגד נשים. ואפשר להוסיף גם נגד מיעוטים
אתניים. אלא שאפליה קשה להגדיר לצורכי מדידה ולכן בלתי אפשרי למדוד אותה. וכך שאלת
האפליה נותרה ללא תשובה מוסמכת.
אני מביא כאן
ממצאי מחקר שהתפרסם לאחרונה שמצא שיטה חביבה לברר את השאלה שבכותרת. באקדמיה מקובל
הביטוי publish or
perish – תפרסם או
תגווע. מי שלא מפרסם מחקרים נדון לכליה מקצועית. הוא והיא לא יקבלו קביעות ולא
יעלו בסולם הדרגות הפרופסורי. החוקרים בדקו לא אם יש אפליה נגד מישהו. הם בדקו האם
יש העדפה למען מישהו. זה כבר יותר קל.
המועדון בפעולה
מכאן לבדיקה:
החוקרים לקחו בטאון מקצועי Journal of Human Resources, הסתכלו על המאמרים שנשלחו לבטאון לפרסום ואחר כך בחנו מה התפרסם.
חשוב לזכור כי מאמר שנשלח לבטאון מועבר לכמה "עמיתים בוחנים" – peer reviewers - שקוראים, בודקים
ונותנים המלצה האם המאמר ראוי לפירסום. ההמלצות עוברות לעורכי הבטאון, המחליטים
לפרסם או לא. החוקרים בדקו האם יש קשר בין כותב מאמר שהתפרסם לבין זהות הבוחנים
ועורכי הבטאון.
החוקרים בדקו כ –
8000 מאמרים שנשלחו לפירסום במהלך 12 שנה. הממצא הבולט הוא פרוטקציה. כאשר נמצאה
היכרות מוקדמת בין כותב המאמר שנשלח לפירסום לבין העורכים של הביטאון ו/או הבוחנים
– הסיכוי שהמאמר יתפרסם עולה בשיעור מדהים. זה יכול להיות אם הם עשו ביחד את
הדוקטורט (כולם דוקטורים, כמובן). אם כתבו יחד מאמר (רוב המאמרים נכתבים על ידי
יותר ממחבר יחיד). אם כתבו מאמר עם מישהו שהיה שותף של העורך/הבוחן במאמר משלהם.
הנה, על כן,
מסקנה משלי: האם יש אפליה באקדמיה הכלכלית? מה פתאום? השתגעתם? לא יכול להיות
שפרופסורים יעשו כן. יש רק פרוטקציה לחברים, כמו ועדת קבלה לישוב קהילתי, מושב
וקיבוץ. ומי שאין לו חברים? ממש לא חשוב מה שהוא כותב במאמרים שלו.
