ליבי לחבורת סנצ'ו פנסה של מלקקי ישבנו והאגו של ח"כ בנימין נתניהו. עד לפני שבוע הוא היה בבחינת קדוש מעונה שלא היה כלום ולא יהיה כלום. ולפתע מתברר השבוע כי האיש מנהל משא ומתן על עיסקה משפטית שבה הקדוש יודה שהיה אצלו הרבה הפרת אמונים ועוד עבירות פליליות מגוונות. החבורה מתקשה להסביר איך הלא כלום הופך להרשעה אפילו בלי דיון משפטי. מנדלבליט ויהווה עושים יש מאין.
כואב הלב.
האזוטריה הזו
הפכה לנושא מספר אחת בפוליטיקה הישראלית. האם ראוי שתהיה עיסקת טיעון שבה יוסר
סעיף השוחד? או שמא הקדוש נתניהו יהיה ככל הפושעים הכבדים שעיסקת טיעון והודאה
תמנע ממנו עונש כבד עוד יותר.
ועל העניין
האזוטרי הזה אין לי מה לכתוב. אני מבקש להיתלות בעניין אחד: העונש. ליתר דיוק
הקלון.
מבין שלל
העונשים המתאפשרים לפשעים לכאורה (או שאולי כבר לא לכאורה?) הוויכוח מתמקד בסעיף
הקלון (כי על ישיבת ביבי בכלא מנדלבליט כנראה כבר ויתר). הסיבה פשוטה: אם נתניהו
מסכים לעונש הקלון אז הוא מחוץ לפוליטיקה ל – 7 שנים. ומה יהיה, בתרחיש העגום הזה,
על חבורת סנצ'ו פנסה?
כואב הלב.
בצד השני של
הפוליטיקה יש הטוענים כי ויתור על הקלון יחזיר את הפושע (אחרי הרשעתו) לפוליטיקה.
והרי אלה כל שביקשו היה רק זה: שייצא להם מהעיניים, שישב על חוף הים בקיסריה
ויכתוב ספרים על גדולתו, כמו החבר שלו, צ'רצ'יל.
החלופות לבחירתו
לפיכך המאמר הזה
בא למצוא פתרון שיתקבל, ברוח הפשרה הנאה, על שני הצדדים הניצים. ואתחיל עם הסוף:
נתניהו הוא זה שיבחר את העונש הראוי לו מבין שתי החלופות.
החלופה הראשונה
ברורה. יהיה אשר יהיה כתב האישום – הפרטים לא באמת מעניינים - העונש עליו יהיה
קלון. חד, חלק וקולע לטעם הצד השני (כאילו, כאילו – הרי אין באמת בישראל צד שני)
של הפוליטיקה. ישב לו האיש לוט הקלון
בביתו, יריץ לראשות הליכוד את אחד מבני משפחתו, וימשיך למשוך בחוטים. במזרח התיכון
שושלות זה עניין מקובל.
החלופה השניה,
וכאן אני משתמש בכישוריי הכלכליים, באה להקל על הפושע העתידי. אחד הדברים הידועים
על ראש הממשלה לשעבר הוא טינתו לכסף. אפילו ידידיו מספרים כי הפרוטה לא מצוייה
בכיסו ולא בארנקו. אין בנמצא כרטיס אשראי ששמו כתוב עליו. האיש שונא כסף. מכר שלי
שניהל מסעדה סיפר איך המשפחה המלכותית סעדה אצלו ועל אף שהזמינה קולה סירבה לשלם בטענה
כי היא לא שותה קולה מפחית – על אף ששתו את הפחית עד טיפת הקולה האחרונה.
לפיכך בכל עניין
כלכלי מעדיף נתניהו מחד גיסא לא לשלם ומאידך גיסא לקבל רק במוצרים או שרותים: שמפניה,
סיגרים, ניקוי כביסה ומלונות. הוא לא סובל כסף.
החלופה השנייה
באה לרצות את נתניהו ולאפשר לו להיפטר מהתועבה הנקראת כסף. חישבתי ומצאתי כי האיש
קיבל שוחד (סליחה הטבות במוצרים ושירותים) בסכום כולל של 10 מיליון שקל וכן נתן
הטבות ברגולציה בסכום של 25 מיליון שקל נוספים.
עכשיו נתניהו
יחליט מה הוא מעדיף: קלון או לשלם 35 מיליון. מה שהוא יבחר – יתקבל.
לרעיון המבריק
הזה יש גם רקע כלכלי: זה לא תקין שהיועץ המשפטי יהיה גם התובע וגם השופט הפוסק על
העונש. זה כוח מונופולי לא ראוי. זו דיקטטורה שיפוטית בלתי נסבלת. לתת לנאשם לבחור
את עונשו הוא מעשה אצילי מוסרית ואנטי מונופוליסטי גם יחד.
