השבוע נפגשו כמה אנשים לארוחת צהריים במסעדה ליד שוק מחנה יהודה שבירושלים. הם הזמינו יין מתוצרת יקב ישראלי והמחיר ששולם היה 130 שקל. היין היה לטעמם וכאשר מצאו את האתר של היקב גילו שאותו היין נמכר באתר ב – 85 שקל. המחיר היה, לכיסם, גבוה מדי והם פנו לחנות משקאות סמוכה וסגרו עיסקה על 65 שקל.
סיפור שגרתי
למדי. במסעדה הסועדים שבויים בידי בעל המסעדה. ביקב המחיר כנראה משקף את הבהלה
ל"טיולי יקבים עם טעימות" הנפוצה בקרב דיירי העשירונים 8-10. בחנות
המשקאות, אפשר להניח, המחיר כולל רווח של 20-30 שקל לבקבוק. מה שמלמד כי לבקבוק
דלעיל אין מחיר אחיד לצרכן. ואם נפשפש בחסה, ברז, טלוויזיה וכל מוצר או שרות אחר –
לעולם אין למוצר מחיר אחד.
אז איך זה
שבספרי הכלכלה מלמדים ששוק תחרותי וחופשי מביא ל"שיווי משקל" שבו נקבע
המחיר על ידי הביקוש וההצע? כי זה חלק מהעולם המדומיין – בכלכלנית קוראים לזה מודל
– שבו חיים כלכלנים מהאסכולה השמרנית הנקראת היום ניאו-ליברלית. האמת היא שמאוד
נעים לחיות בעולם הזה – רק שאי אפשר להגיע אליו.
הנציג של העולם
המדומיין במציאות הישראלית הוא פורום קהלת. זה מוסד אולטרה ימני שלאחרונה זכה
לאיזכורים פומביים כאשר התברר שהוא ממיין עבור שר המשפטים מועמדים לתפקידי שופטים
והוא גם מייעץ לשרת החינוך בעניינים הקשורים לניהול חינוכי. על השימוש בקהלת יצא
העיתון "הארץ" בביקורת חריפה. זה לא נאה ולא יאה – אם לתמצת את עמדת
כותבי העיתון.
התפוח והפסטה
העיתון מפרסם
מדי שבוע מאמר של ישראל הראל תועמלן ימני מהתנחלות בפלסטין. כך גם פירסם מאמר משלו
התוקף את "הארץ" על עמדתו ביחס לפורום קהלת.
עכשיו, משהבנו
את הפוליטיקה שבקהלת נעבור למוסף הכלכלי של "הארץ" – The Marker.
המרקר היה תומך נלהב
של "רפורמת המכס" של שר האוצר, ימני אדוק בפני עצמו. זו מבקשת לבטל את
המכס על יבוא פירות וירקות. כותבי המוסף משתמשים באותם טיעונים כמו חבורת קהלת: אם
המכס יופחת, התחרות תגבר, והמחיר יירד. וכך ייעשה צעד חשוב לבלום את "יוקר
המחייה". הגיוני, לא?
השבוע היה למרקר
סקופ: הוא קיבל לידיו מכתב שכתב תאגיד אסם (שבבעלות עליו שותפה גם נסטלה
הבינלאומית) לכל החנויות והמרכולים ובו נמסר כי מחודש פברואר הקרוב יועלו המחירים
של אחד מתאגידי ייצור ושיווק המזון הגדולים בישראל. במרקר היתה הכותרת "הסכר
נפרץ: עליית המחירים שתשפיע על כל המשפחה – מבמבה עד קטשופ". ראו זה פלא
המחיר יעלה על אף שאין מכס על אף אחד מהמוצרים שאסם-נסטלה מוכרת.
איך זה יכול
להיות שכאשר אין מכס, ואפשר לייבא כמעט מכל מקום בעולם בלי מכס, המחיר עולה? ולא
סתם עולה אלא שהסכר נפרץ ותהיה ממש אינפלציה במחירי המזון. כלומר כל אלה שמתחרים
באסם-נסטלה אף הם יעלו מחירים.
הגייס החמישי
מה קרה למודל
הכלכלי של הפירות והירקות? האם, לאור התגלית במחירי הבמבה, אפשר להעלות את המכס
מבלי שהמחיר ישתנה? או, בהפוך, איך זה שתחרות בתפוחי עץ תוזיל את מחירם ואילו
תחרות בפסטה מאפשרת למחיר להעלות?
אחת הפרשנויות
היא ש"תחרות" סובלת מפיצול אישיות. לפעמים היא כך ולפעמים היא ככה.
הפרשנות השנייה היא שבמרקר לא קוראים את העיתון שהם מוציאים. הפרשנות השלישית היא
שהם הגייס החמישי של קהלת בתוך עיתון הארץ. הם לא באמת מאמינים אלא בדבר אחד:
שצריך לצמצם במעורבות הממשלה בכלכלה. ואם התחרות תהיה "חופשית" אז יהיה
הכי טוב.
בדיוק מה שמבקש
פורום קהלת.
