פלוני חש כאבים
בחזה, פונה לרופא המשפחה וזה משגר אותו מיידית לבית החולים הקרוב. שם נבדק האיש
והקרדיולוג מחליט על צינתור. בעוד ההכנות לטיפול מתקדמות מספר הקרדיולוג למטופל כי
בבית החולים משתמשים בשני סוגי צנתרים. באיזה צנתר אתה מעוניין? שואל הרופא. של יצרן
א' או של יצרן ב'?
"מה אתה ממליץ" שואל המטופל.
הרופא עונה מה
שעונה והמטופל, כצפוי, משיב: "אם אתה ממליץ, לך על זה". ולא ידע האיש כי
הקרדיולוג משמש גם כיועץ בתשלום לתאגיד שעל צנתרו זה עתה המליץ.
תקין?
בעת שהכנסת דנה
בהצעת חוק להטלת מס על משקאות ממותקים הופיע לפני הוועדה שעסקה בעניין פרופ' ארדון
רובינשטיין מומחה לטיפול במחלת סוכרת. האיש הופיע כמומחה לנושא וכלוביסט – ואף נשא
תגית המזהה אותו ככזה - של החברה המרכזית למשקאות, זכיינית קוקה קולה בישראל.
רובינשטיין הביע את דעתו המלומדת ולפיה משקאות ממותקים ללא סוכר אינם מהווים בעיה
רפואית, ולפיכך משתמע שאין להטיל עליהם מס. אפשר לשער כי לו דעתו היתה הפוכה הוא
לא היה מקבל את החלטורה הזו מהיצרן.
תקין?
ועדת האתיקה של
ההסתדרות הרפואית הכשירה את חלטורת הרופא-המומחה-הלוביסט ובלבד שהאיש יצהיר על כך.
"אין זה
מוצדק להצר צעדיו של רופא בעשיה", כותבת הוועדה בהחלטתה.
אם להתבטא בעדינות זו החלטה תמוהה. היה
מתבקש שאם חברי הכנסת מבקשים חוות דעת רפואית היתה נעשית פנייה להסתדרות הרפואית
וזו היתה בוחרת – בהגרלה – אחד המומחים בתחום שהיה מציג את מיטב הידע המקצועי.
הרעיון הכל כך סביר הזה כלל לא עלה לדיון. כאילו שברור שחברות מסחריות עם כסף
יכולות להשמיע דעתן בנושא, ואילו חולה סוכרת, נטול כסף כמובן, לא יצליח להביא חוות
דעת שונה. מה שמלמד, כנראה, שהכסף מדבר לא רק בטיפול רפואי אלא גם בענייני האתיקה
הרפואית.
השר"פ לא מספיק
לפני שנים סיפרה לי מטופלת מירושלים כי
פנתה לטיפול פרטי בבית החולים שערי צדק. אלא שהרופא שבחרה לא היה מוכן לעבוד
במחירי השרות הרפואי הפרטי (שר"פ) הנהוג בבית החולים. הוא גם לא היה מוכן
לעבוד במחירי חברות הביטוח לטיפולים פרטיים שכאלה. 35,000 שקל על השולחן, הסבירה מזכירתו
למטופלת, יפתרו את הבעיה. משבררתי את העניין התברר ראשית, שבית החולים היה מודע
לתופעה, ושנית, שהרופא שילם לבית החולים עבור השימוש בציוד, זמן הרופא הנוסף הנדרש
לטיפול, האחות המסייעת וכל הנדרש. הנה לנו סידור של כלכלת שוק: כולם נהנים. חוץ,
כמובן, מחולים במצב קשה יותר שלא זוכים לתשומת ליבו ומומחיותו של הרופא המדובר.
אבל זה לא שונה ממי שמתקשה לקנות קאוויאר בסופרמרקט ב – 750 שקל ל – 100 גרם.
נחזור לצנתר. כמה חוקרים פירסמו נייר עבודה שבדק, מעשית, האם רופא של בית חולים המשמש גם יועץ של חברה המוכרת ציוד
רפואי "מייצר" העדפה לחברה שלה הוא מייעץ. צורת הבדיקה היתה פשוטה: האם
הרכישה של ציוד רפואי על ידי בתי חולים נוטה לכיוון תאגידים שיש להם
"נציג" בצוות הרופאים של בית החולים. זאת בהשוואה לבתי חולים שבהם אין
רופא שעובד גם עבור תאגיד ייצור הציוד.
המרגל היעיל
וראה זה פלא, בתי חולים קונים יותר ציוד
רפואי כאשר בצוות הרופאים של בית החולים יושב גם הרופא החלטוריסט. החוקרים מודים
שאולי יש הסבר אחר: למשל, הרופאים מאוד אוהבים דווקא את המכשיר הנרכש. ואהבה, קשה
למדוד. כסף, לעומת זאת, עובד ונמדד 24 שעות ביממה.
להתראות בניתוח הבא.
(*)משלי י, יב
