בחודשים האחרונים יש התעסקות אינטנסיבית ב "יוקר המחייה". בכל העולם יש עלייה בשיעור האינפלציה. כתוצאה מכך העולם הפיננסי כמרקחה, שהתגברה בעקבות פלישת צבא רוסיה לאוקראינה. עליה במחירים, כך למדנו בעבר, גורמת להעלאת ריבית שמיועדת לקטום את המחירים העולים. והעלאת ריבית עתידית מניבה מיידית ירידה במחירי אגרות חוב הקיימות. אחרי שנים של רגיעה במחירים האלה, ועליה מתמדת במחירי מניות, העולם הפיננסי בדילמה, והפינה האינטרנטית הזו לא באה למצוא מזור למצב.
אתחיל עם שאלה:
האם אנחנו אוהבים אינפלציה? התשובה אינה פשוטה. מצד אחד אנחנו אמורים שלא לאהוב
מחירים ממריאים של מוצרים שאנחנו קונים. מצד שני אנחנו אוהבים מחירים ממריאים של
נכסים שאנחנו מחזיקים. כאשר מחירי גבינת מסוג קוטג' עלו – אלפים הפגינו. כאשר
מחירי המניות בבורסה עולים – מי שיש לו, משמין מנחת. מי שאין לו – אדיש. במידה רבה
זה נכון גם עם מחירי דירות. מי שקונה דירה או שוכר – לא אוהב את האינפלציה בדיור.
ומי שמחזיק בדירה, מוכר אותה או משכיר אותה – בדעה ההפוכה.
מכיוון שבישראל
לכשני שלישים ממשקי הבית יש דירה בבעלות, התוצאה הסטטיסטית היא שבממוצע
"אנחנו" אוהבים אינפלציה בדיור. מכאן לשאלה הבאה: איך האינפלציה בדיור
משפיעה על הבריאות?
התשובה די
מתבקשת. אם אנחנו אוהבים שערך הדירה שלנו עולה – מצב בריאותנו אמור להשתפר. מן
המפורסמות הוא שכאשר המצב הכלכלי מורע שיעור ההתאבדות עולה. והתאבדות, יש האומרים,
היא תוצאה של בריאות נפשית מדרדרת.
מצב הנפש
מוסכמות
כלכליות, יודעים הקוראים המתמידים, אינן מה שאהוב על הכותב. לפיכך הסתקרנתי לקרוא
נייר עבודה שביקש לבדוק ביסודיות את מצב נפש האדם כפי שהוא מושפע משינויים במחירי
הדירות. גם בגלל שבעבר היינו שואלים "מה ההשפעה של קרני הירח על חורים בגבינה
שוויצרית" כאשר מישהו העלה טענה מהסוג "הדיכאון מתגבר כאשר מחירי הדירות
עולה/יורד". לאמור: אין קשר בין המוסבר למסביר.
אבל אנחנו לא
פרופסורים באוניברסיטת הרווארד. שם נמצאו שניים שהתנדבו למשימה החשובה הזו. הבה,
לרגע, נחשוב על מצב שבו עליית מחירי הדירות מצמצמת את הדיכאון. אם כך, אנחנו מאוד
בעד אינפלציה בדיור כי היא גם מעשירה אותנו כספית וגם בריאותית. במצב הזה שיפסיקו
הכלכלנים וחברי הכנסת להתבכיין על היוקר.
המיתון והחרדה
הנה ממצאים מארה"ב
שנבדקו בשנים 2006-2009 שהן שנות מיתון כלכלי. בממוצע הירידה במחירי הדירות לא
הזיזה את מצב הנפש. אלא שמספר ממוצע מסתיר הבדלים. אצל בעלי נכסים ודירות לא נמצא
גידול בתחלואת הנפש – למעט צריכה מוגברת של תרופות. אבל למיעוטי נכסים – נפשם של אלה
ממש לא אהבה את ירידת המחירים והם נתקפו בחרדה ובדיכאון.
מסקנה אפשרית:
אם בממוצע תנודות במחירי הדירות לא מזיזות את מצב הנפש, אבל ירידת אינפלציה פוגעת
במיעוט (כשליש) ומגבירה התחלואה. אם כך – התייקרות הדירות מיטיבה בממוצע את מצב
הנפש.
הנה לנו, אך לא
לכלכלנים מקצועיים, ההוכחה עד כמה יוקר הדיור מסייע לבריאות.
הדירה והבמבה
א-פרופו כלכלנים
מקצועיים. הנה משפט שקראתי במאמר בעיתון של "אנשים חושבים".
"ההגיון אומר שהשחקן הגדול ביותר בשוק מסויים יכול להציע את התנאים הטובים
ביותר, בשל כוח קנייה גדול....אולם בישראל הרשת הגדולה ביותר (הכוונה היא לשופרסל –
ג.ע.) היא גם היקרה ביותר".
נעזוב את ההגיון
המוזר של הכותבת. אפשר וההסבר הוא שהרשת הגדולה בישראל מוכרת בעיקר לבעלי דירות
שהתעשרו כתוצאה מהתייקרות הדירות. אצל אלה המחיר ממש לא קריטי.
