אתמול ניתנה התשובה לשאלה המסובכת הזו. במאמר ב"ידיעות אחרונות" פוסק יובל נוח הררי שפוטין וממשלתו כבר הפסידו במלחמה, בין השאר בגלל שהאוקראינים הוכיחו שהם לא יחיו תחת ממשל רוסי. מה שמלמד כי גם אצל מי שנתפס כאחד מחכמי הדור משאלת לב גוברת על תבונת מוח.
או, גם זה
אפשרי, שהוא עובד עבור ממשלת ישראל. לממשלה הזו, כמו קודמותיה, יש כנראה הסכם עם
רוסיה ולפיו חיל האוויר של ישראל רשאי להתאמן בהפצצות מסויימות בסוריה. לא, חס
ושלום, הפצצות שיפגעו בצבא סוריה או בממשלה של באשר אסד. זה אסור. אבל כשמדובר באיזו
משאית שנושאת נשק לחיזבאללה- מותר. על פי הדיווחים, האימונים הללו לא פגעו ביכולת
של חיזבאללה להשיג טילים שופרא דשופרא. אבל מה שחשוב זו מראית העין. ביבי לימד
ובנט-לפיד-גנץ-הורביץ-מיכאלי הם תלמידים טובים שלו.
לכן גם כאשר שר החוץ
גינה את הפלישה הרוסית לאוקראינה זה היה סוג של חירטוט. לרוסיה יש בישראל נכסים
מרובים – בעיקר נכסי נדל"ן בבעלות פורמלית של הכנסיה – והממשלה כאן לא תטיל
סנקציה ותיגע בנכסים האלה.
המסקנה: סנקציות
גם לא רצויות (כי איפה חיל האוויר יתאמן) וגם לא נחוצות, כי פוטין כבר הפסיד (לפי
הררי). הנה המענה המפורט לשאלה שבכותרת.
הכיבוש האיראני
אלא שיש בישראל אנשים
בדעה שמבחינה מוסרית חובה עלינו להשתתף במחול הסנקציות העולמי. מה? אנחנו נחיה
בשלום עם מדינה שפולשת למדינה אחרת? הרי זו תהיה הצדקה לפלישה איראנית לישראל, לא?
העניין הוא שלישראל יש יכולת לתרום משהו מאוד מעשי לסוגיית הסנקציות. אנחנו הרי
מומחים בנושא.
כאשר כמעט כל
המדינות הטילו סנקציות על דרום אפריקה ישראל שיחקה משחק כפול. יוסי ביילין, אז
בתפקיד ממשלתי, אמר ככה. ומשרד הבטחון עשה ההפך מככה. הבנקים בכלל חגגו מהלבנת הון
של יהודים לבנים דרום אפריקנים שהושג מזיעה של לא יהודים שחורים. מה שמלמד שיש
לישראל יכולת גם לדבר סנקציות וגם להנות מאי עשייתן. כך, למשל, אם ממשלת הונגריה
תבקש סיוע בהונאת הסנקציות – הימין האירופי הרי אוהב את פוטין – אפשר להרוויח כמה
גרושים מיעוץ בנושא הזה.
האויב הפלסטיני
המומחיות
הישראלית לא מסתכמת בהונאה. יש לנו נסיון ארוך עם סנקציות כנגד האוייב המר שלנו:
העם הפלסטיני. סליחה, טעות, החמאס בעזה. החמאס תפס את השלטון בעזה ב 2007. ישראל,
שטיפחה את האירגון האיסלמיסטי-דתי הזה כמשקל נגד לפת"ח שהכיר בישראל, הטילה
סגר על עזה. יעני, סנקציות בעברית. אסור לעזה לייבא כוסברה ואסור לייצא מלפפונים.
אסור, ואסור ואסור. מה הנימוק? כי אם תושבי עזה יסבלו – אז הם, בנוסח האוקראינים
של יובל נוח הררי, יתקוממו כנגד משטר חמאס שגורם להם סבל רב. נכון, עברו כבר 15
שנות סנקציות. בעזה יש אבטלה של 40%. רמת החיים גרועה גם במונחי המזרח התיכון
הערבי. וכל יום יש התקוממות של התושבים כנגד המשטר האפל הזה.
כלומר אין כלום.
זה הלקח היותר
חשוב בעניין הסנקציות. אם הוא נגד כל התושבים – אין לו סיכוי. במובן הזה ההחלטה האירופית
לא להתיר למטוסים רוסיים לנוע בשמי אירופה היא הכוסברה שישראל לא התירה לעזה
בסנקציות המקוריות. אם כבר, להפך. שיתנו למטוסים לנוע חופשי. שהרוסים יסתובבו
בעולם ויראו וישמעו מה אומרים על הממשלה שלהם. בשיטת הסנקציות הישראלית – האשם
תמיד הוא בצד שמטיל את הסנקציה.
איפה הכסף
אין לי מושג אם
פוטין וממשלו כבר משכו את כל הכסף – טריליוני דולרים – שהבנק המרכזי שלהם החזיק
בבנקים זרים. אבל אם הטמבלים יצאו לכבוש את אוקראינה מבלי למשוך את כל הכסף – זה
יעד רצוי. אתמול מחירו של דולר אמריקאי שחור במוסקבה היה 25-50% יותר ממחירו לפני
שבוע. הרוסים מצביעים פיננסית נגד פוטין. אפשר גם לספק אנרגיה לכל מדינה שתקטין את
רכישת האנרגיה מרוסיה. גם לשלול אזרחות מכל הרוסים העשירים שקנו אזרחות זרה (בריטית,
למשל) תמורת כסף. להפקיע/להקפיא את הנכסים של האוליגרכים שנמצאים מחוץ לרוסיה (כמו
קבוצת הכדורגל צ'לסי בבעלות רומן אברמוביץ שלדעת חבר הפרלמנט בריטי - המצטט מסמך
של משרד הפנים האנגלי – בקשר קרוב עם פוטין).
אבל בשום פנים
ואופן לא תרגילי כוסברה ומלט נוסח ישראל בעזה. וחוץ מזה, לתת לאביגדור ליברמן פרס
ישראל על אמירתו שרוסיה לא תפלוש.
