לפי ההבעה על המקלדת שלכם אני מבין שלא חגגתם ביום ראשון השבוע את "יום האושר הבינלאומי". יש חשש שכלל לא ידעתם על החג הזה ואין חשש שלא חגגתם כי הייתם עסוקים בלווית קנייבסקי. אבל יש חשש שאתם לא מודעים להחלטת האו"ם 66/281 שמכוחה הייתם אמורים לחגוג השבוע. ההחלטה אומצה ביוזמת בהוטן, מדינה שאושר הוא נדבך מחוקתה.
ישראלים צריכים
להיות האחרונים שמזלזלים באקט הפורמלי הזה. המדינה הוקמה מכוח החלטה כזו, ואם
נעצבן את בהוטן והאו"ם, יש אפשרות שההחלטה על חלוקת פלסטינה-א"י לשתי
מדינות תבוטל – וכמו שחקן ביש-מזל במונופול, נחזור למשבצת הראשונה לסיבוב נוסף של
מלחמה, נכבה, וצרות צרורות, שזה ההיפך מאושר..
לקראת החג
התפרסם דו"ח האושר העולמי העשירי במניין. הישראלים זכו להישג: בסולם האושר
העולמי מדינתם דילגה מעלה. אנחנו, מתברר, יותר מאושרים מאשר בשנה שעברה כי
אחרת איך אפשר להסביר שעלינו בדרגה בסולם האושר? בעצם אפשר, האחרים סובלים יותר
מדיכאון.
איך יודעים מי,
ובמיוחד כמה, אנחנו מאושרים? לשם כך יש אירגון שאושר ואיכות חיים הם דגליו. ובין
מייסדיו וחבריו גם מיטב כלכלני היקום, אומני מדידת התמ"ג, שנתנו יד לדו"חות האושר.
איך יודעים מי
מאושר? שואלים! חברת גאלופ סוקרת מדי שנה כ- 1000 תושבים בכל מדינה ומתעניינת
באושרם. כך מתקבלת תמונת המצב.
מדד חדרי מיון
היו ימים שבהם
משרד הבריאות ביקש לדעת האם אנחנו מאושרים בחדרי המיון של בתי החולים הציבוריים.
אפשר היה לפטור את העניין כבדיחה. הרי איש לא מתנדב לשהות בחדר מיון. הצוות הרפואי
המטפל סובל מלחץ שדוחק כל אונקיה של אושר מחוץ לבית החולים. אבל לממשלה היה חשוב
לדעת האם "אנחנו" מרוצים. ולא כל כך אם אנחנו מרוצים אלא בעיקר האם
אנחנו מרוצים יותר מחדר המיון של בית החולים רמב"ם בחיפה או שמא מזה של פוריה
בטבריה. אין כיף לדעת אם אנחנו סתם מרוצים או לא. חשוב למדוד ולדעת מי מרוצה יותר
וממה מרוצים יותר.
עשו סקרים. אני
משוכנע שמי שדרג את חדר המיון בחיפה בציון עשר לא היה בזה של ירושלים או טבריה או
תל השומר. לאמור, לא היה לנסקרים בסיס להשוואה.
ההנחה היא שמי שנתן
ציון 10 לבית חולים א' דומה מאוד למי שנתן ציון 10 לבית חולים ב'. זו הנחה חביבה.
בלעדיה לא היו לנו כלי מדידה. אבל האם היא נכונה?
בבתי החולים הבינו
את העניין. היום מי שנכנס לחדר מיון רואה מסך ענק ובו מדידה. מתי חולה פלוני הגיע.
מתי יצא מהרופא הממיין, מתי קיבל טיפול. מתי שוחרר או הוזז למחלקה. וכך לצד הבלי
התשובות של הנסקרים היו גם כמה עניינים מדידים.
בין ג'לזון ועפרה
מה שאין כן במדד
האושר. האם המילה אושר היא בעלת תוכן זהה לישראלי מתנחל בעופרה ולפלסטיני בג'לזון הקרובה? שלא לדבר על עובד מכרות אלומיניום באוסטרליה או זה
שמנקה את בתי השימוש במגרש כדורגל אירופי שבו תוצרי הבירה זורמים בשצף.
ובכדי שנבין עד
כמה אבסורדי הפרוייקט הזה הנה כמה מהממצאים. ככלל ובממוצע מגיפת הקורונה לא שינתה
את מצב האושר. אני מעריך, אבל לא בטוח, ששכחו לסקור את המאושפזים בבתי החולים וגם
את התמותה העודפת – 10% יותר בתקופת הקורונה לפי אומדן של נעמה רותם מהלשכה
לסטטיסטיקה שהוצג השבוע - בהשוואה לשנים קודמות. צעירים, כך נמצא, פחות מרוצים.
קשישים, לעומתם, פורחים מאושר.
אבל, ושוב בהכללה, הנה הממצא העיקרי:
There has, on average, been a long-term moderate upward trend
in stress, worry, and sadness in most countries and a slight long-term decline
in the enjoyment of life.
לי יש פתרון למצב האומלל הזה: במקום קיצבאות יש לחלק לתושבים
עוגיות קנאביס. לחילופין, מצאתי כי בפינלנד (מקום ראשון בסולם האושר) צורכים פי 4
יותר אלכוהול לנפש מבישראל. ואם זה נורא קשה – אז להפסיק את מחלת המדידה של
שטויות.
