לא מכבר כתב אלי קוק מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה מאמר ביקורת על קרל פולני (Karl Polanyi, 1886-1964) – היסטוריון ואנתרופולג כלכלי. אני שולה מהמאמר, וכמנהג עיתונאים מוציא מההקשר, שני עניינים. האחד, כי פולני, שנתפס כאיש שמאל, היה מעריץ של הקפיטליזם התחרותי. בעניין הזה אני רואה אצלו דמיון לקרל מרקס. השני, כי לא הציג אלטרנטיבה לשיטה החברתית הזו.
בול פגיעה
בשניהם.
ההבדל בין קרל
הראשון והשני הוא בתזמון. מרקס חי במאה ה – 19 ואילו פולני ראה במאה ה- 20 את
הניסיון החברתי של מה שמכונה בטעות "קומוניזם" בנוסח של ברית המועצות,
שילדה והשאירה לנו את מורשת פוטין. חיפוש אלטרנטיבה, בנסיבות האלה, די מתבקש.
הלייבור בשלטון
השמאל האתטיסטי
מת לפני כשלושים שנה עת התפרקה ברית המועצות. הסוציאל דמוקרטיה מתפוגגת בקצב מעט
איטי יותר – אבל לכל צורך מעשי היא התפגרה. הישראלים יכולים לספור את התקדמות
התמותה במנדטים. בכנסת הראשונה לשמאל הלא קומוניסטי היו 65 חברי כנסת. בכנסת
הנוכחית – 13. מאז שטוני בלייר הנהיג את הלייבור האנגלי, הסוציאל דמוקרטים באירופה
מגיעים לשלטון – בעיתים הנדירות שזה קורה – רק בגלל שהם דומים פוליטית למפלגות
הימין אך מציעים מגוון אנושי אחר.
השמאל גוסס בגלל
שהוא לא מתמודד עם הקפיטליזם שהימין מפעיל. יותר מזה: הוא משת"פ של השיטה.
ראו את הממשלה הנוכחית בישראל: הימין מחוקק ומפעיל את חוקי הגזע היהודי – והשמאל
לא מניע ישבנו מהכסא המיניסטריאלי. וזה רק הצ'ופצ'יק של הקומקום.
אחת התוצאות של
היצמדות השמאל למדיניות הימין הוא שינוי בדמוגרפיה של המצביעים למפלגות השמאל.
בעבר המפלגות האלה נהנו מאהדת שכירים, ובמיוחד שכירים מאורגנים באיגוד מקצועי.
היום מפלגת העבודה לא קיימת מעשית אפילו בהסתדרות. מצביעי המפלגה באים
מ"מדינת תל אביב" כלומר ממעמד חברתי בינוני ומעלה – מעמד שבשנים
האחרונים מעדיף מייצגים כמו יאיר לפיד, בני גנץ וציפי לבני – כמעט הכי רחוק
מהשמאל.
השמאל וההתנחלות
כדי להדגים את
הטרנספורמציה של מצביעי השמאל אעבור לכיבוש. זו מילה שבמפלגת העבודה לא משתמשים
בה. היא קיימת במרצ ובחד"ש (המפלגה הקומוניסטית). היחס לכיבוש היה עד לפני
עשר שנים ההבדל היחיד בין השמאל והימין. ההבדל, לא כדאי להתרגש, היה במילים.
במעשים – הכל זהה. מפלגות השמאל – העבודה ומרצ – תומכות ב"פתרון שתי
מדינות". האם המצביעים, אנשי השמאל,
יודעים מה קורה בשטחים המיועדים לפלסטין? הפסיכולוגיה של "לדעת" מהווה
חלק מסיפרה של טובה קורצ'ין העוסק ברצח יהודי הונגריה ב – 1944. אם הבנתי נכון היהודים
בהונגריה, תחת שלטון הנאצים, "כולם ידעו" מה צפוי להם אחרי שיהודי
המדינות הסובבות אותם הושמדו. אבל בחרו לטמון את הידיעה עמוק מתחת לתודעה. בישראל
רק קוראי "הארץ" יודעים קצת על "השטחים". השאר קוברים את
הנושא מתחת לתודעה.
כדי לבחון עד
כמה העניין נכון ערכתי השבוע סקר.
נו, טוב. זה
סקרון לא מייצג של מצביעי מרצ וחד"ש. הנה השאלה: הילדים שלך בחרו לגור ביישוב
יהודי ישראלי (התנחלות) בגדה המערבית (יהודה ושומרון). הם מזמינים אותך לבקר, להתארח, לשחק עם הנכדים.
האם את/ה נענה/ית להזמנה?
בלשון שלי: האם
את – מצביעת מרצ – מוכנה לתת תחת על עמדותיך נגד הכיבוש וההתנחלות? או שהכיבוש
נמחק מהתודעה ברגע שהוא חלק מהמשפחה. האם האגואיזם והנהנתנות גוברים אפילו על
העניין הכי פוליטי שנפל לחיק השמאל מאז 1967? תזכורת: לפי החוק הבינלאומי ההתנחלות אסורה....
קוראים ממצביעי
מרצ וחד"ש מוזמנים להשיב.
