במאמרים המתפרסמים לאחרונה מפרי עטם של אוהדי המחאה אפשר למצוא לא פעם את האכזבה מכך שנערות ונערי ישראל לא נהנים מלימודי אזרחות מעמיקים, עם דגש על מהות הדמוקרטיה, הגנה על זכויות האזרח והאדם, ויישום הנ"ל לחברה הישראלית העשויה פאזל של חלקים שלא מתחברים.
אבל לשם
כך נדרשים מורים טובים לאזרחות, שלא כמו המופקד על לימודי המקצוע במשרד החינוך. על
כן נשאלת השאלה מיהו מורה טוב?
אריק
האנושק, כלכלן מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, נחשב לאחד מטובי חוקרי החינוך. לא
מכבר הוא פרסם, יחד עם שותפים, ממצאי מחקרים על רפורמה שנעשתה ביוזמת הנשיא
בוש ובביצועו של ממשל אובמה, ולפיה קביעת שכר המורים לא תיעשה על בסיס ותק וניסיון
אלא על פי קריטריונים אחרים, ובראשם ההישגים של התלמידים.
האנושק
וחבריו מצאו כי הכסף מדבר בחינוך. תוספת שכר למורה שתלמידיו שיפרו ציונים הניבה
ציונים טובים יותר. בראבו על הקפיטליזם היזמי.
הנה,
על כן, ההגדרה של המורה הטוב: זה שתלמידיו מקבלים ציונים טובים יותר. ברפורמה
האמריקאית, הגורם הזה, ציוני התלמידים, הוא הגורם המרכזי בשכר המורה.
תיגמול מורות
בפורום
מרכז טאוב העוסק בחינוך וניהול הציע אחד המשתתפים רעיון איך לפתור את סוגיית
המחסור במורות בעיקר אחרי שהן יולדות ובוחרות לטפל בעוללים: להקים ולהפעיל מעונות
יום לילדים עד גיל שנתיים על חשבון המדינה בצמוד לבית הספר שבו המורות מלמדות. הנה
עוד שיטה שהכסף (אולי) פותר בעיות בחינוך.
סטיבן
לוויט הוא כלכלן אמפירי. ספרו (עם סטיבן דובנר) "פריקונומיקס" הוא ספר
מרתק עם אבחנות קולעות על תופעות חברתיות. כותרת של פרק אחד היא "למה רוב
סוחרי הסמים גרים עם אמא שלהם". והתשובה היא: כי הם עניים. מאיפה ידעו השניים
על התחלקות ההכנסות של סוחרי סמים? לא מסקר על מדגם סוחרים אלא מדו"חות
כספיים שסוחרי סמים שנאסרו נתנו להם. שימו לב למילה רוב. ברוני הסמים – האוליגרכים
- הם סיפור שונה.
השניים
נתבקשו לבדוק קפיצה מדהימה ולפיכך חשודה בציוני תלמידים בבתי הספר בשיקגו. השניים
מצאו שיטה מתוחכמת לבדוק האם המורים עוזרים לתלמידים בעת המבחן (לא נציג כאן את
פרטי השיטה). והתוצאה: המורים עוזרים ומקבלים בונוסים על "הצלחת"
התלמידים.
הציטוט המכריע
מכר
שלי למד בגמנסיה הרצליה בתל אביב שם לימד מורה לתנ"ך שתלמידיו אף פעם לא
נכשלו בבחינת הבגרות בתנ"ך. בכיתה דיברו מעט מאוד על תנ"ך. 90% מהזמן
הוקדש לרכילות, פוליטיקה וכדורגל. לקראת המבחן דרש המורה מתלמידיו ללמוד בעל פה 50
פסוקים מהתנ"ך מתוך 100 שהוא בחר. "תשזרו את הפסוקים בכל תשובה
לשאלה" אמר. אין בוחן של בחינת בגרות שעומד בפני ציטוט. כך הציון היה גבוה.
הפתרון לחובבי ציונים
אורי גניזי הוא כלכלן מהזן ההתנהגותי העושה ניסויים בבני אדם בשיטת התמריצים. ידוע כי
תלמידי טקסס (האנושק עשה עליהם את מחקרו) לא ממש יוצלחים במבחני פיז"ה
הבינלאומיים שבהם העיר שנחאי בסין היא במקום הראשון. לגניזי היתה השערה: לתלמידים מטקסס
חסר תמריץ. הוא הבטיח לנבחנים בטקסס ובשנחאי כי יקבלו כסף תמורת הצלחה במבחן.
התוצאה: בטקסס נמצא שיפור גדול בציונים.
מסקנה א־לה־גניזי
לחובבי ציונים כאמת מידה להבנת הנלמד: תנו את הכסף לתלמידים. הם יידעו להקצות אותו
בין מורה פרטי, שוחד למורה בכיתה, או תשלום לכותב המבחנים. זה יותר יעיל מלתת בונוסים למורים על בסיס ציוני תלמידיהם.
