כמה מס בריאות משלם מי שהכנסתו 50,000 שקל לחודש בהשוואה למי שהכנסתו החודשית 150,000 שקל? התשובה: שניהם משלמים אותו סכום בדיוק. למה הסופר־עשירים נהנים ממתנה שכזו?
זה לא כל כך אבסורדי כפי שזה נראה. נסתכל על
ביטוח בריאות פרטי. מה ההבדל בפרמיה החודשית שמשלם מי שהכנסתו 5,300 שקל לחודש
(שכר מינימום) לבין מי שהכנסתו 150,000 שקל לחודש (פי 25 יותר)? התשובה: שניהם
משלמים אותו סכום בדיוק.
נכון, בין העשירים והסופר־עשירים סכום המס
לא עולה. אבל עד כ־50,000 לחודש שיעור המס עולה. מה שנקרא בכלכלנית: מיסוי
פרוגרסיבי.
השיטה האמריקאית
שיטת הביטוח הפרטית – הנפוצה בארה"ב –
נראית הגיונית יותר. ההוצאות לטיפול רפואי אינן מותנות בהכנסה של האדם. לפיכך
הפרמיה החודשית – ה"מס" - שווה בין כל הנפשות ואמורה להיות אי שם קרוב
להוצאה הממוצעת לאדם לצרכי בריאות, בתוספת רווח לחברת הביטוח.
בעקרון, השיטה הישראלית נראית הוגנת יותר. אלא
שעקרונות לחוד ומציאות לחוד.
אתחיל עם ארה"ב. רוב העובדים שם נהנים
מביטוח בריאות שמשולם על ידי המעסיק. על פניו זה נראה כאילו העובד לא משלם סנט
בהשוואה לישראלי העובד שמשלם 3.1%־5% מהכנסתו. אלא שההוצאה של המעסיק על הביטוח של
העובד מוכרת לצורכי מס (בישראל, בעבר, הוצאות בריאות היו נהנות מהטבת מס אצל
העובד). כלומר מס הכנסה שמשלמים כולם "משתתף" בתשלום דמי הביטוח הרפואי.
אחת התוצאות (ראו כאן) של השיטה: הפרמיה
הממוצעת בארה"ב היא כ־15,000 דולר לשנה. שכרו הממוצע של עובד ללא השכלה אקדמית
הוא 50,000 דולר ואילו שכרו הממוצע של אקדמאי כפול מזה. בהנחה שמעסיקים משלמים כפל
שכר לאקדמאים כי הם בעלי פריון כפול יוצא שכל
דולר שהם משלמים כפרמיה לביטוח עובד נטול השכלה עולה להם – במונחי דולר/פריון –
כפול מאשר הפרמיה לאקדמאי.
יוצא שכדאיות העסקה של עובדים בשכר נמוך
פחותה מכדאיות העסקה של עובדים בשכר גבוה. והתוצאה החברתית: האבטלה של עובדים
נטולי השכלה אקדמית גדולה מזו של בעלי השכלה כזו. השיטה גם מגדילה פערי שכר.
וחשוב מכל: כל זה לא תוצאה של תחלואה,
העדרות מעבודה, הוצאות בריאות. זה רק נובע משיטה שבה המס/פרמיה אחיד לכולם.
השיטה הישראלית
נראה שהשיטה הישראלית מפלה פחות מהאמריקאית,
על אף ההטבה הניתנת לסופר־עשירים. אבל זה רק עד שמגיעים לאספירין, ובהכללה –
להשתתפות העצמית. כאן, משום מה, השיטה מתהפכת. בשיטה הנהוגה בישראל, לכל קופסת
תרופות יש מחיר אחיד לכל מי שנזקק לתרופה, כך גם לגבי ביקור אצל רופא ולטיפולים מסוימים
שבסל. כאשר אדם נזקק לטיפול רפואי העני והעשיר משלמים אותו מחיר. ואם חושבים לרגע
על העשיר (50,000 לחודש) והסופר-עשיר (150,000 לחודש) נמצא כי הסופר־עשיר גם משלם,
יחסית, פחות גם לעת מחלה.
ראו אבסורד: אדם גילה שפרצו לביתו והוא קורא
לעזרת המשטרה. האם הוא משלם השתתפות עצמית? אז מדוע כשהוא נזקק לתרופה - יש תשלום כזה. הנה לנו דוגמא עד כמה מדיניות
הימין והמרכז הפוליטי (ממרצ עבור ביש עתיד, ישראל ביתנו מפלגת העבודה ועד הרשימה
הממלכתית) כל כך דומים. יאיר לפיד כשהיה שר אוצר וראש ממשלה לא התנהל אחרת מאשר
בנימין נתניהו באותם תפקידים.
השיטה העדיפה
ויש חלופה: בערך מחצית ממימון מערכת הבריאות
בישראל משולם על ידי הממשלה. מדוע שהממשלה לא תבטל את מס הבריאות ואת ההשתתפויות
העצמיות, כמקובל בבריטניה, ותממן את זה מביטול הטבות מס לבעלי הכנסה שמעל לשכר
הממוצע ומהשוואת מיסוי תאגידים למיסוי עצמאיים?
