ורד דר, כלכלנית משרד האוצר לפני שנים הרבה
כתבה באחד מדו"חותיה את המשפט האלמותי הבא: "בישראל אי אפשר לחזות אפילו
את העבר". כוונתה היתה לעקוץ את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחד גיסא, ואת חזאי
הכלכלה מאידך גיסא – שניהם על רקע היעדר מידע אמין לא רק לגבי ההווה אלא גם לגבי
העבר.
באותן שנים היו מתנהלים קרבות תחזית קבועים
בין כלכלני משרד האוצר לכלכלני בנק ישראל. מה נכון לחשב לעת הכנת תקציב המדינה
לשנה הבאה? תקציב הממשלה מונח על שולחן הכנסת בערך באוקטובר של השנה הקודמת ובדי
שהתקציב יהיה "נכון" צריך לדעת באוקטובר מה יהיו המחירים שנים עשר חודשים
לאחר מכן, וכך גם לגבי כל נתון רלוונטי ובעיקר שנוי הפעילות הכלכלית המכונה צמיחה.
לא היתה שנה שבה משרד האוצר לא הציג תחזית צמיחה
גדולה מזו של בנק ישראל. איך זה שההתפלגות התחזית היא מוסדית? הנה ההסבר: האוצר
הציג תחזית צמיחה גבוהה יותר כדי להצדיק את תחזית הגידול בהכנסות ממסים (הגדלה ככל
שהפעילות גוברת). כל זאת כדי להצדיק הוצאה גדולה יותר בעוד הגירעון נשאר קבוע או
אפילו יורד.
מודי'ס אמרו, אז מה?
בנק ישראל הכיר את התרגיל וניסה להכשילו
מחשש שבעוד שההוצאה תתבצע כמתוכנן, ההכנסות יפגרו עם צמיחה נמוכה מהתחזית ולכן
הגירעון הממשלתי יגדל. וזה ממש פויה.
ללמדנו כי מה שקובע בתחזיות כלכליות זה
מיקומו של הישבן של הכלכלן־חזאי. או, מה מצב הרוח של המוסד שבו הוא עובד.
כל זה בא כדי להבין את מצב הרוח (mood) של Moody’s, החברה
שהנפיקה תחזית שעיקרה: המצב בישראל יציב אך נשען על קני סוף (להלן – קאיינס) רקובים.
או במונחי המאבק שתואר לעיל: המוד של
מודי'ס הוא המוד של בנק ישראל.
חובבי הממשלה לקחו מהדו"ח את הרישא:
המצב יציב. בעוד שמתנגדיה לקחו את הסיפא: הקאיינס רקובים. לפיכך המקום הזה בא
להכריע בשאלה מטופשת: מי צודק?
התשובה נמצאת בשורות הראשונות של המאמר הזה.
גם אם מודי'ס צודק בתחזית על העתיד הרעוע הוא טועה באשר ליציבות הנוכחית. מהטעם
הפשוט: אנחנו לא יודעים את העבר. קל וחומר את ההווה. וכאשר זה המצב, התחזית לגבי
העתיד שווה פחות מקליפת שום שלפחות מסייעת לייצור קומפוסט.
הישבן של ביידן
קל לראות כי היחס לדו"ח מודי'ס הוא
תמונת הראי של הדעה של המתבונן. ולא, לא מדובר בדעה כלכלית. מדובר באותה
רפורמה/הפיכה משטרית. במחלוקת הזו אפילו קאיינס רקובים מדו"ח מודי'ס הם נשק.
כפי שיודע כל קורא של עיתון (כן, אפילו "ישראל היום" הבליט את הריקבון הצפוי.
מה שמלמד שח"כ ביסמוט [ליכוד], לשעבר עורך החריון זה, לא ניקה אורוות טרם
הדחתו).
מי שמצפה כי העולם העיסקי ידיר כספו ממדינת
החונטה הנרקחת כאן- טועה. סין, הודו, פולין, ברזיל (עד הבחירות האחרונות) הן
דוגמאות למדינות מהסוג החביב על בנימין סמוטריץ'. הכסף לא מפסיק לזוז אליהן. נשיא
ארה"ב, ג'ו ביידן, התחייב לתת מיליארדים לצפון אירלנד אם רק יאותו מפלגות
הימין הפרוטסטנטי להיכנס לממשלה. הוא כמובן נגד בנימין סמוטריץ' אבל לא יפגע בכסף
שהוא מזרים למשטר שלהם.
התשובה לשאלה "מה יהיה" תלויה אך
ורק בישראלים.לא בזרים. לא בחזאים ולא בכלכלנים. העולם העיסקי לא יקריב סנט נגד
נתניהו ומרעיו אלא אם כן ההפגנות יהפכו למרד של ממש.
