כמה משרי הממשלה מאשימים את מתנגדיה – המכונים בטעות "שמאל" – באחריות למלחמה ולקשיי המשא ומתן עם החמאס בעניין החטופים והשבויים. הם טוענים שעיתוי המלחמה מקורו בהפגנות התכופות כנגד מה שמכונה בפיהם הרפורמה המשפטית. ההפגנות, כך נטען, היו איתות לחמאס על הפילוג הפנימי שהתבטא, בצבא, בהימנעות מהתנדבות של אנשי מילואים ובעיקר טייסים. בכך הפחיתו מעוצמת ההרתעה שהושגה במבצעים צבאיים בעזה בעשור האחרון.
כדי לעשות חסד עם הממשלה – בכל זאת יש
לה רוב בכנסת – נניח שהטענה נכונה. מכיוון ששרי הממשלה הם חכמים אז המסקנה שהפגנות
מציגות חולשה היתה ידועה להם הרבה לפני ה-7 באוקטובר. ואם כך, ראוי לשאול, מדוע לא
משכו את הצעות החוק לצמצום סמכות בית הדין הגבוה לצדק כדי למנוע את ההפגנות שמצידן
עודדו את החמאס? יותר מזה: אם אכן אותם חכמי הקואליציה מאמינים בטענתם אך חושבים
שהרפורמה המשפטית חיונית – מדוע לא תגברו כוחות בגבול עזה? מדוע ישבו שאננים על
ישבניהם ולא עשו דבר?
משמעות השתיקה
ויכול להיות גם הסבר קונספירטיבי לעניין.
הם ישבו בשקט כי רצו במלחמה הזו כעילה לשחרר את עזה מהכיבוש החמאסי ובמטרה להקים
יישובים יהודים כשרים. ויש לכך ראיות: בעובדה, זה מה שהם דורשים עכשיו כאשר משאלתם
למלחמה התממשה כמתוכנן.
ההסברים האלה מתעצמים כאשר בוחנים מי מחברי
הקואליציה התנגד להעברת כספים לחמאס מקטאר דרך הצינור הישראלי. מתבקש היה שאחרי ההפגנה
הראשונה בעד החמאס (סליחה, נגד הרפורמה המשפטית) חברי הקואליציה היו עוצרים באחת
את משלוח המנות הקטארי דרך ישראל. אבל הם בחרו בשתיקה גם בעניין הזה.
יותר מזה: בכל אותם מבצעים מוצלחים (עופרת
יצוקה, עמוד ענן, שומר חומות, שחר שחור, מגן וחץ) להרתעת החמאס מעולם לא נדרש הצבא
לחסל את האירגון צמא הטרור הזה. השמאל טען לכל אורך הדרך שהסיבה לכך היא שהימין
מוכן לשלם לחמאס ובלבד שיתנגד להסדר של שתי מדינות שנרקח בין השמאל לבין
אש"פ. וזה – מניעת הסדר – היה חשוב יותר מנצחון מוחלט על האירגון האיסלמיסטי
הזה.
פרשת החטופים
מה שחל גם על שחרור החטופים הישראלים
והאסירים הפלסטינים. לממשלה היתה אופציה כלל לא להתחיל במלחמה בעזה בתגובה על
התקפת החמאס באוקטובר. אפשר היה לשבת בשקט ולהסכים לכל הצעה של החמאס להחלפת
חטופים באסירים ושביתת נשק ארוכת טווח. ואחרי ביצועה – להפר את ההסכם ולהעניש את
חבורת סינואר. אם מותר לראש הממשלה לשקר לבוחריו, קל וחומר לאויביו. זה היה מונע
את הסבל של הנחטפים שהמלחמה לא קיצרה עד היום הזה.
מה שמביא לתוצאה שאם מחפשים סייענים
לחמאס הרי הם יושבים לבטח בקואליציה ובממשלה.
נשק להגנה עצמית
לכך מצטרף הפרק הנוסף: חלוקת נשק. על
פניו מדובר בנשק להגנה עצמית. זה הנימוק המקובל בארצות הברית – שעוגן בחוקתה –
להחזקת נשק בידי אנשים פרטיים. מן המפורסמות הוא ששיעורי הפשיעה בארה"ב שבהם
השתמשו בנשק "חם" הם מהגבוהים בעולם ובוודאי הגבוהים מכל מדינה דמוקרטית
אחרת. מחקר שהתפרסם לא מכבר ביקש לנתח, בין השאר, מאיפה הפושעים – ובזירתנו,
הטרוריסטים – משיגים נשק. הרי גם בארה"ב נזקקים לרישיון וזה מותנה בהעדר
עבירות פליליות. אחת התשובות של המחקר היא שחלק ניכר מנשקי הפשיעה מקורו בגניבה של
נשק חוקי. כי יש ממי לגנוב.
עכשיו נסתכל על החמאס בפלסטין השלמה
המכונה אצלנו ישראל השלמה. חלוקת הנשק בידי הממשלה תספק מקור נשק לפעילי חמאס
בדיוק כפי שזה קורה בארה"ב.
מה שמביא לתוצאה שגם פעולת ההגנה מפני
טרור על ידי חלוקת נשק – עלולה לעזור לחמאס להגיע לנשק.
סייענים – ניצחתם.
