השומר הצעיר – התנועה שייסדה את הקיבוץ הארצי, מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"מ), היומון "על המשמר" והשבועון "חותם" – היא התנועה היחידה בהיסטוריה היהודית בארץ ישראל שהניפה את שלושה הדגלים המצויינים בכותרת המאמר. זה גם היה הלוגו של "על המשמר", שהתקיים בין בשנים 1943-1995. אירועי השבוע ייבחנו בהקשר של השילוש הקדוש הזה.
בשבת האחרונה היה פיגוע בצומת ראם ובו נהרגו
שני ישראלים ופלסטיני אחד. בלשון הישראלית כאשר אומרים "אני נוסע למרכז"
הכוונה היא למטרופולין של תל אביב. אבל גיאוגרפית צומת מסמיה קרוב בהרבה למרכז. במסמיה
– שהיא עתה ראם על שמו של הרב אברהם מרדכי אלתר מחסידות גור – נעשתה טרנספורמציה
של שם המקום, יש כאן חיבור של ההיסטוריה להווה.
אחוות עמים
מסמיה נוסדה במאה ה־16. היו בה כ־3,000 תושבים
פלסטינים מוסלמים. הכפר נכבש בידי צה"ל במלחמת 1948 / השחרור / הנכבה ותושביו
נמלטו.כך מדווח ויקיפדיה. המקום הכי קרוב לברוח אליו היא ...עזה. על אדמות הכפר
הוקמו תשעה יישובים יהודיים. אף אחד מראשי השומר הצעיר לא הסתייג מהקולוניזציה
הבוטה הזו. הרי היו יכולים להציע לתת ל"נמלטים" לשוב לביתם. או, לפחות,
לתת להם פיצוי.
כ־70% מתושבי עזה הם פליטים וצאצאיהם, חלקם
נמלט לשם וחלקם גורש לשם. סביר להניח שבין המיליונים שספגו מכות במאבק הנוכחי למען
"ניצחון מוחלט" היו כמה מהפליטים שנמלטו מהניצחון הלא מוחלט של 1948. השומר
הצעיר נושא באחריות לכך לא רק בגלל ששתק לכל אורך הדרך. כאשר דיבר – ניזכר במלחמת
1956 לשחרור תעלת סואץ מידי מצרים – אמרו מנהיגי התנועה: הפור נפל. או, בלשונו של
המלך נתניהו: יחד ננצח.
מה שמלמד כי אחוות עמים מתאפסת מול שאיפות
הציונות.
סוציאליזם
מכאן לסוציאליזם בנוסח הישראלי. ההתיישבות
הקיבוצית בארץ ישראל נעשתה בשיטה דומה להתיישבות המושבית על אדמות מסמיה. השלטון –
ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, ממשלת ישראל – נתנו אדמות "נקיות"
מערבים לתנועה הקיבוצית. לצד המתנה החינמית הזו ניתן גם אשראי זול לבניית בתים,
לקניית ציוד, ולחיבור לרשת החשמל והמים. כל ההון שהושקע בקיבוצים היה הון ציבורי
לשימושם הפרטי של תושבי הקיבוץ. אלו קיבלו גם את הזכות לקבוע מי יגור בקיבוץ, ומי
לא. וראו זה פלא: על אף התנאים הכלכליים החביבים האלה אין בקיבוצים ערבים ושיעור
היהודים המזרחיים זעיר. הערבים לא ראו אגורה מההון הציבורי והמזרחים קיבלו תנאים
דומים במושבים.
אבל בקיבוץ פנימה הם היו מאוד סוציאליסטים.
חינוך משותף, ייצור משותף, צריכה משותפת. כשהליכוד עלה לשלטון והפסיק את האשראי
הממשלתי הזול המיועד לקיבוצים החלה ההתפוררות. היום אין אף קיבוץ שעונה על הגדרת
הסוציאליזם של מייסדיו.
אחוות עמים מתה. הסוציאליזם מת. נשארה
הציונות.
ציונות
אין פלא, על כן, שמזכ"ל התנועה
הקיבוצית, ניר מאיר, אמר לאחרונה "לא יהיה שלום עם פלסטינים" והוסיף:
"שיתפתי פעולה עם אורית (סטרוק – שרת ההתיישבות מטעם מפלגת הציונות הדתית
האולטרה ימנית) ועם הימין גם בקידום ההתישבות היהודית בלב הגליל. זה היה נגד גישת
הפוליטיקלי קורקט שהביאה לכך שבלב הגליל במקום 50% יהודים ו־50% ערבים יהיו 85%
ערבים ורק 15% יהודים....הפוליטיקלי קורקט הוא פוסט ציונות, ואני ציוני".
סוף פסוק.
