המאמר הזה בא לשרטט את המפה הפוליטית בישראל בראשית 2024. לכאורה התמונה ידועה. לפי סקרי דעת קהל, בהם יש דמיון בין הסוקרים ויציבות בתוצאות, אם היו נערכות בחירות עתה הליכוד וחבורת החרדים והיודו־נאצים השולטת עתה היתה נדחקת לאופוזיציה בהפרש ניכר. בני גנץ היה ראש ממשלה. יאיר לפיד היה ממלא מקומו שמקבל כל תפקיד שיחשוק בו. וכך הלאה.
אלא שהמיפוי הזה הוא מפלגתי. המיפוי הפוליטי
שונה לחלוטין. אתחיל את השירטוט הפוליטי באמצעות שני פוסטרים המצויים כמעט בכל קרן
רחוב.
מה שמעניין, פוליטית, זה הפוסטר המקורי.
התנועה המזוהה עימו – משפחות החטופים ותומכי ה־עכשיו
– לא מדברים כלל על הדבר הכי פוליטי שקורה בעולם בעת הזו: הפסקת אש. ברור שהדרך המעשית לשחרור השבויים
הישראלים כרוכה בהפסקת אש. נראה גם שאפשר לשחרר את כולם מחר עם הפסקת אש ממושכת וחזרה
לגבול. אבל המהלכים הפוליטים המתבקשים לא כלולים בסדר היום של מי שלכאורה מתנגדים
לממשלה.
יותר מזה:
התנועה המארגנת פיטרה את רונן צור, המופקד על יחסי הציבור, כי הוא היה גם מי
שהופקד בתחום הזה בתנועה נגד ההפיכה המשפטית. הכל כדי שלא יהיה זיהוי בין המאבק
לשחרור השבויים בידי החמאס והמעשה הפוליטי.
שתי מדינות - יוק
בינתיים
בזירה הפוליטית, בכנסת, היו שני אירועים שמלמדים על המצב הפוליטי. בראשון, 85 חברי
כנסת הצביעו בעד הדחתו של עופר כסיף שתמך בתביעת דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי
בהאג. איך זה שלקואליצה בת 64 חברי כנסת
יש עוד 21 תומכים? מהאופוזיציה, כמובן.
מי שעדיין
ספקן מוזמן לשים לב למעשיו של יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, בעת הדיון בכנסת
על ההצעה שישראל לא תכיר במדינה פלסטינית. לפיד האיר את המניעים של הממשלה להצעה
התמוהה הזו. ספין של נתניהו. עניין חסר ערך, לדבריו.
מתבקש היה
שהוא וכל חבריו יקומו ויצאו מהאולם הכנסת לאות שהם לא משתתפים בתיאטרון של
הביביזם. לפיד בחר בדרך מקורית: הוא וחבריו תמכו בממשלה וכך 99 חברי כנסת הסבירו
את דעתם בעניין פתרון שתי המדינות.
בני גנץ
ושותפיו למחנה הממלכתי כבר בתוך הקואליציה והביב. יאיר לפיד מוכן להצטרף ובלבד
שנתניהו יעוף. אבל מחלוקת פוליטית? לא היתה ואין.
הנה המפה:
יש רוב לסילוקו של ביבי וחבריו מהשלטון. יש רוב, הרבה יותר גדול, להמשך הביביזם
בשלטון והפעם באדיבות האופוזיציה.
