עם פירסום תורת היחסות של אלברט איינשטיין החלו פיזיקאים לתהות על משמעויות אפשרויות של הזמן. עד אז, ואצל רוב האנשים עד היום, הזמן נתפס כדבר שנע באופן קבוע – וקדימה. אלא שמתברר כי הזמן "מאט" כאשר נעים במהירות הקרובה למהירות האור. והעניין הזה הביא להרבה מחשבות. בין השאר, לבטח במדע דמיוני, החלו לחשוב על האפשרות שנעים בזמן – לאחור.
פיזיקאים קוראים לזה "ניסוי מחשבתי". מהמפורסמים שבהם הוא זה: אדם נע לאחור בזמן, פוגש את הסבתא שלו כשהייתה ילדה בת עשר, ובטעות הורג אותה. האם זה יכול להיות? הנה פרדוקס חביב שכנראה נפתר באופן הבא: אם זה היה אפשרי, אז הנוסע לאחור בזמן כלל לא היה נולד ולכן גם לא היה יכול לנסוע לאחור בזמן.
מה שלא מפריע לפיזיקאים לעשות ניסויים מחשבתיים על מה שיכול או לא להיות בנסיעה לאחור בזמן או בנסיעה במהירות האור קדימה. בעברית פשוטה קוראים לזה "משחקים בנדמה לי". הפינה הזו של תקשורת כלכלית-חברתית תשחק הפעם בנדמה לה.
ראש הממשלה ושר האוצר אמרו השבוע כי "הגזירות" (מילה בלתי הולמת לחלוטין) של קיצוצי תקציב והעלאות מסים חיוניות למניעת משבר. כאילו שהם לא היו היוצרים הגדולים של המצב הכלכלי שעתה מחייב את הצעדים הקשים – רק מחציתם אושרה בממשלה. באירופה קוראים לזה "משבר החובות" וטוב ברגעים שכאלה לזכור כי הה" בנימין נתניהו ויובל שטייניץ הגדילו את החוב הציבורי של ישראל בכ – 100 מיליארד שקל בתקופה קצרה של 4 שנים. הישג לא מבוטל שמכניס אותם לליגה של מנהיגי יוון.
ועכשיו למשחק בנדמה לי. נזוז במכונת הזמן לאחור ונדמיין לעצמנו מצב בו לממשלת ישראל אין חובות. הקוראים מתבקשים לא לקפוץ ממקומם. יש ישראלים, ואנשים בכל רחבי העולם, שאין להם חובות. רובם בני 50+, אבל מדינת ישראל כבר עברה את הגיל הזה. וחוץ מזה, כאמור, זה רק משחק.
אז מה קורה?
נסתכל על השנה שעברה לגביה יש נתונים סופיים. תקציב המדינה היה 348 מיליארד שקל. מאחר שלממשלה – במשחק שלי – אין חובות, מפחיתים את הסכום ששולם על החזר חובות – 122 מיליארד שקל. התקציב עומד על כן על סכום של 226 מיליארד שקל. על פי דו"ח בנק ישראל הכנסות המדינה ממסים היו אשתקד 212 מיליארד שקל. המספר הזה מוטה מטה בגלל הפחתת המס על הדלק. אם מחשבים את הכנסות המדינה עם מס הדלק הנוכחי (שהועלה מחדש) ועם הכנסות מאגרות ועניינים אחרים מגיעים לתוצאה שלממשלת ישראל אין גירעון בתקציב.
עכשיו, לרגע, נחזור לחיים הממשיים. לפני כמה שבועות החליטה הממשלה להגדיל את הגירעון המתוכנן שלה ל 3% מהתמ"ג (ההכנסה הלאומית, השווה לתוצר המקומי הגולמי). השבוע סידר לנו נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, את החיים בהכריזו כי התמ"ג שלנו הוא טריליון שקל. ולכן החלטת הממשלה משמעותה גירעון של 30 מיליארד. אגב, כדי להגיע ל"יעד" הזה על הממשלה לבצע מהלך כלכלי של קיצוצי הוצאות והעלאות מסים בסדר גודל של 15 מיליארד שקל בנוסף על מה שהוחלט השבוע.
זה נתניהו שביום שני החליט על קיצוץ של 700 מיליון שקל בהוצאות הממשלה, וביום רביעי חתך את הסכום לכ – 450 מיליון והקטין את ההכנסות ממע"מ בכ – 350. 800 מיליון שקל הגדלת גירעון ביומיים זה הישג לא רע.
אבל נתניהו מתגמד מול אהוד ברק. "מקורביו" של שר הביטחון ויו"ר המפלגה המחונטרשת עצמאות אמרו בשמו כי הגירעון צריך לגדול ל – 8% מהתמ"ג שהם 80 מיליארד שקל. לחברתו לשעבר, שלי יחימוביץ' – יו"ר מפלגת העבודה – דעה דומה. הם בטח חובבי מוסיקה יוונית.
נחזור למכונת הזמן. אם לממשלה לא היו חובות כל ה"גזירות" הנוכחיות והעתידיות לא היו נחוצות. שום כלום. מה שקורה הוא שאנחנו משלמים בתוספת מיסוי ובקיצוצים על עוולות החובות של הממשלות הקודמות. רק בגלל המטורפים שבעבר יצרו חובות – אנחנו נקראים להיקרע.
ומי שחושב כי גירעון נחוץ כדי למנוע משבר מוזמן לעיין במאמר "אשליית הקיינסיאנים".
