נדמה שעצב וזעם שכאלה לא נראו כאן הרבה שנים. אדון שטילוב וגברת קורזיץ לא עשו את המוטל עליהם. מלונדון הרחוקה הם לא הביאו מדליות כפי שעמישראל ציפה מהם. ואם לא עמישראל אז לבטח שלוחיו בתקשורת וכל מי שמדבר או מקשיב להבלי הספורט של ימי האולימפיאדה הנוכחית.
כמו עם הרבה "פאשלות" אחרות, מיד החל מסע צייד אחרי האשמים. את הילדים שקפצו, שחו והזיעו קשה להאשים. מה הם בסך הכל? ילדים! אז הבירוקרטיה אשמה. מה שקרוי עסקנים ובראשם אדון ורשביאק. אם קורזיץ הייתה מביאה מדליה ורשביאק דנן היה היוצלח של השנה. עכשיו, נעבעך, הוא ראוי להדחה, תלייה בחוצות העיר ושלילת פנסיה. כי אצלנו, מתברר, לא יודעים לנהל את הספורט כמו שצריך.
השייטים והכדורגלנים
לא שהספורטאים ששוגרו לונדונה שונים מאחרים. אפשר לחשוב כי הכדורגלנים, הכדורסלנים, הכדורידנים הצליחו יותר – על אף שבכדורגל לפחות יש הרבה, הרבה יותר כסף. מסתבר שבערך אחת לעשור מגיעה הלום איזו מדליה או מקום טוב באליפות העולם. אבל בין לבין – קדחת. קדחת שאופיינית ל 99% מהעוסקים בספורט מקצועני בעולם כולו. ויש מי שמתעצבנים.
למה זה בכלל חשוב? ובכן זה לא חשוב. לא רק התגובות הזועמות לא חשובות. כל הספורט המקצועני הזה לא חשוב. הנה הצהרה תרבותית-פוליטית: ספורט מקצועני זה לא חשוב. כלומר זה אולי חשוב לעוסקים במלאכה הזו. אך לחברה בכללותה העיסוק הזה לא מעלה. הוא מיותר.
סליחה? מה בדבר הפלורליזם התרבותי? במה ספורט מקצועני שונה מתיאטרון? מדוע המדינה תומכת בתיאטרון ולא ראוי שתתמוך בספורט?
אתחיל בזה שספורט הוא עניין בעל ערך. אבל מדובר בספורט עממי. העידוד לפעילות גופנית של כל אדם הוא בעל ערך. בוודאי ערך בריאותי. אבל יש הבדל בין ספורט עממי – משחק הכדורסל במגרש בשכונה, לבין מכבי תל אביב על שלל "כוכביה". מכבי כדורסל חשובה כמו המינימרקט השכונתי. בעצם אפילו פחות מזה. ובכל מקרה: כאשר הממשלה תשקיע במינימרקטים אפשר יהיה לדון בתמיכה ממשלתית בכדורגל.
כשאוסטרליה פוגשת את ספרד
אלא שלא זה המצב. הממשלה תומכת בספורט מקצועני. זה מתחיל בכסף ציבורי שמוזרם לגלדיאטורים שמשחקים לפנינו. זה ממשיך בהטבות לגלדיאטורים שלא יהיו חיילים כמו כל חייל אחר. זה כולל גם יבוא גלדיאטורים מחו"ל עם הטבות מס. וכל הממון הציבורי הזה מחזיק גם את "העסקנים" שאת עריפת ראשם מבקשים בימים אלה.
אבל לספורט יש ערך לאומי אומרים המעורבים. תראה איזו גאווה לאומית יש היום בבריטניה שהשקיעה ממון והשיגה מדליות בכמות מרשימה. מה שמביא אותנו לאוסטרליה.
לפני כמה עשרות שנים שלטו ספורטאי אוסטרליה בשני מקצועות ספורט מקצועני: שחיה וטניס. היום אוסטרליה אאוט. לבטח בהשוואה להונגריה בשחייה ולספרד בטניס. אוסטרליה, במדד ההישגים, היא היום ישראלית למהדרין. אז מה? האם ההידרדרות הספורטיבית של אוסטרליה פגעה במשהו?
מי שנמצא בצד הימני של הזירה הפוליטית צריך להיות מרוצה מכך ששוב הוכח כי מעורבות ציבורית פוגעת ביעילות. הכסף הציבורי מחייב הרי בירוקרטיה ציבורית. אלה גם אלה פוגעים – כך מסבירים מביני עניין – בהישגים. אז הבה נפריט את הספורט המקצועני.
וזה הפתרון שלא רק אנשי ימין אלא גם אנשי שמאל ראוי שישמחו עליו. הימין בגלל היעילות, האידיאולוגיה וההבטחה להישגים של המגזר הפרטי. השמאל – כי מדובר במשהו שאינו נחוץ. קואליציה מקיר לקיר להפרטה של מכבי תל אביב כדורסל, הפועל קרית שמונה כדורגל, שיט, שחיה, התעמלות. הכל מופרט ומתנהל ביעילות ועם הישגים.
איפה ההפרטה כשצריך אותה?
9.8.2012
