12 בפברואר 2013

חסרי אחריות


התקשורת מלאה בספקולציות סביב המדיניות הכלכלית של הממשלה שתקום, אם תקום, בשבועות הקרובים. אם מסכמים את "מופעי האימים" האלה המכונים בתקשורת גם גזירות  הרי שמדובר במהלכים בסדר גודל של כ – 30 מיליארד שקל לשנים 2013-2014. המהלכים האלה מכונים בפי הכלכלנים  "צעדי ספיגה". המטרה -   לצמצם את הגירעון הממשלתי שחורג אפילו מהמתירנות הפיסקאלית של הממשלה הנוכחית שפשוט איבדה שליטה וסיימה את 2012 עם גירעון של כמעט 40 מיליארד שקל.

ראש הממשלה ושר האוצר אינם שותפים לדעה כי  איבדו שליטה. להיפך, לטענתם, הם אפילו חזו את הנולד. אם אכן כאלה פני הדברים, המצב חמור עוד יותר. כי מי שחזו את הגירעון התופח ולא טיפלו בו כיאות, אחראים להזנחה מכווונת.

ההדלפות על "התכנית"

כל זה מאחורינו. חוץ כמובן, מתשלום הריבית על החוב של 40 מיליארד שקל שמומן  מהלוואות. כעת,  מדליפים הן ממשרד האוצר והן מהמועצה הכלכלית-חברתית שבמשרד ראש הממשלה, נחושים למנוע תסריט דומה בשנה הנוכחית ומכאן המספרים המתרוצצים. וככל שאפשר לעשות סדר בברדק המספרי הזה – הכל תלוי בתחזיות של מי שלעולם טועים בהן – הרי  הרעיון הוא,  ששני שלישים מ"צעדי הספיגה" יושגו באמצעות קיצוצי תקציב והשליש הנותר יבואו מהעלאות מס המוסוות תחת הכינוי "ביטול פטורי מס".

מעמדה של ממשלת מעבר

מאחר ודבר לא מתקרב אפילו להחלטה ממשלתית אין טעם להתעסק עם הצעות כמו הפחתת שכר עובדי המדינה, או ביטול הפטור ממס על תשלומי מעסיקים לקרנות השתלמות. הבחירה בין צעדי ספיגה, כמו כמעט כל החלטה כלכלית, היא לעולם פוליטית. אין הבדל כלכלי בין העלאת מע"מ על לחם אחיד לבין צמצום הטבת מס לשכירים. הכל שאלה של טעם פוליטי.
הממשלה הנוכחית היא ממשלת מעבר. בנורמות הישראליות שהשתרשו, ממשלת מעבר היא ממשלה שאינה מושלת אלא לצורכי מלחמה. מקובל לחשוב כי בהעדר רוב בכנסת מנועה הממשלה מלהחליט על  העלאות מס למשל.  זה לא ממש מדויק כי יש מסים עקיפים מסוימים שאפשר להעלות. אבל נניח את זה בצד לרגע.

ברור שהממשלה יכולה לטפל בהוצאות בתקציב. לא בכולן. היא מנועה למשל מלהפחית שכר של עובדים. היא מנועה מקיצוץ קיצבת ילדים (עניין שמצוי בתכניות הממשלתיות). היא מנועה מלהתנער מחובתה לשלם חובות. אבל היא בהחלט איננה מנועה מלטפל בכל מה שאינו כתוב בחוק או בהתחייבות חוזית.

ואת זה בנימין נתניהו וחבריו לממשלה פשוט מזניחים.

נכון שלפי החוק, הממשלה מוגבלת בהוצאותיה החודשיות לחלק ה – 12 של תקציב 2012. בכך נוצר "קיצוץ אוטומטי". אבל סדר הגודל של "הקיצוץ האוטומטי" הזה, אינו מספיק.  ומאחר והיורש של מחדלי הממשלה הקודמת הוא גם מי שצפוי להיות ראש הממשלה הבא,  וגם ראש ממשלת המעבר, בהחלט תמוה שהממשלה הזו יושבת כל שבוע ולא עושה דבר.

המסגרת החוקית

תקציב מדינה אינו, לפי החוק, סכום שחייבים להוציא את כולו. ממש לא. הממשלה יכולה להחליט שבסעיף פלוני היא תוציא פחות. אין כל מניעה חוקית שהממשלה תחליט על קיצוצי תקציב על מנת לעמוד ביעדים שהיא עצמה קובעת. יותר מזה: הבחירות לכנסת הוקדמו רק בגלל שמפלגות הקואליציה היוצאת התנגדו לקיצוצי התקציב שיזם נתניהו באמצע 2012.
אבל יש הבדל מהותי בין אז לעכשיו. אז, היתה הממשלה זקוקה לרוב פרלמנטרי כדי לאשר תקציב חדש. היום לא נדרשת הסכמה של הכנסת. אלי ישי וחבריו לש"ס, שאיימו להצביע נגד בכנסת, יכולים לקפוץ. היום הם יכולים להצביע נגד הקיצוצים בממשלה, אבל בזה תש כוחם. לליכוד יש רוב בממשלה והוא יכול לעשות כרצונו.

הקשקוש הטלוויזיוני השבועי

אך הליכוד, ובראשו נתניהו, לא עושים. בכל יום ראשון מוזמן צוות טלוויזיה לישיבת ממשלה. נתניהו נותן נאום על קשקוש כלשהו. השרים האחרים מהנהנים. אבל את עבודתם הם לא עושים. לשיטתם.

אם נתניהו היה ראש משפחה שנוהגת כך במשק ביתה היו שוללים ממנו את זכות ההורות. אבל להיות ראש ממשלה מופקר הולך טוב במדינה היהודית.
12.2.2013