17 בפברואר 2013

מדידה עקומה



היום ייפתח בירושלים "שבוע החינוך". הנה  דוגמה לשינוי בסדרי העדיפויות שכולם מדברים בו:  מקדישים כסף ואנשים כדי לברר  מה ראוי בתחום החינוך. כל המי ומי ייטלו חלק בדיונים ( כך לפחות על פי המודעות)  כאשר במוקד ה"שבוע" תכניתה של עיריית ירושלים לפרסם באופן קבוע "עץ המטרות" -  מדד להערכה של בתי הספר. מכיוון שחשוב להורים לדעת מה טיבם של בתי ספר שאליהם נשלחים ילדיהם , המדד הזה יכול לסייע לדעת מה באמת קורה בבתי הספר.

הלוואי וזה היה כל כך פשוט.

?מה מודד הציון


נתחיל עם שאלה פשוטה: מה מודדים? אם טיבו של בית ספר נמדד לפי הציון הממוצע של התלמידים  במבחנים (בגרות, מיצ"ב, פיזה ועוד) מתעורר חשש גדול שכל בית ספר ימעיט בלימוד וירבה בהכנת התלמידים למבחנים שעל פיהם נמדד בית הספר. חינוך, והשכלה אינם יכולים  להימדד רק באמצעות ציונים. להפך, קל יחסית להשיג ציונים במבחנים – אך אלה אינם משקפים בהכרח את טיב החינוך או ההשכלה. או בלשונה של פרופסורית לחינוך "הצלחה במבחן משקפת את היכולת להצליח במבחן. ותו לא". ובתרגום: גם מי שמצליח לקבל ציון טוב בהיסטוריה, לא בהכרח יודע ומבין היסטוריה. הוא יודע להשיב על שאלות המורה.

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, הבין מוקדם שיש בעיה עם מדד הבנוי רק על ציונים במבחנים.  לכן מדד "עץ המטרות" לא מסתפק בציונים במבחנים אלא כולל עוד אמות מידה.  בראיון למקומון "כל העיר" הסביר ברקת את המרכיבים בנוספים ב"עץ המטרות":   מהו אחוז התלמידים שהולך לתנועות נוער, כמה נשרו מהלימודים, כמה תלמידים התנדבו, כמה התגייסו ומה היחסים בין התלמידים והמורים. 

למי שזה נראה טוב הנה ההסבר מדוע זה גרוע.

א.     נתחיל עם הציונים בבגרות. יותר משליש מהתלמידים בירושלים הם ערבים ממזרח העיר.  רק מיעוט מהם עושה בגרות ישראלית. רובם של נבחני הבגרות במזרח ירושלים נבחנים בבחינות הירדניות  ועל זה ניר ברקת וחבר מודדיו לא יודעים דבר.
ב.     כמה נשרו מהלימודים? זה אכן  אחד המדדים החשובים ביותר לאיכות  של בית ספר וטוב שנתון הזה נכלל בין מטרות היעד.  אבל כלל לא ברור מה המשקל של הנתון הזה מול המשקל של ציוני המבחנים למיניהם.  מדדי חינוך כאלה מופעלים מזה שנים בארצות הברית ויש מחקרים רבים העוסקים בהם.  למורים יש נטיה (הנובעת גם מכך שהם מקבלים גמול כספי על "הצלחה בציונים") לעודד תלמידים חלשים לא לבוא למבחנים. אם מודדים "נשירה" רק אצל מי שעזב לחלוטין את בית הספר, ולא כוללים בהגדרת נשירה את אלה שלא הופיעו למבחן, גורמים לעיוות גדול.
ג.      כמה התגייסו? זו בפשטות אידיאולוגיה ציונית-יהודית. הסעיף הזה לא רק מוציא מהמדד את כל הערבים, הוא בכלל לא שייך לעניין. הגיוס של צעירים  לצבא אינו נתון לבחירה חופשית.  הצבא והכנסת מחליטים מי יתגייס ומי לא. הכנסת (עד לפסיקת בג"צ בעניין חוק טל) פטרה תלמידי ישיבה מגיוס. אז מה רוצים מהילדים? הצבא, מטעמים תמוהים, מגייס רק מקצת מהערבים ( דרוזים ובדואים) אבל לא מגייס אחרים. על פי החלטת המחוקק, בנות דתיות פטורות לחלוטין משירות צבאי.  אז מה מציע ברקת? הוא לא מעז להציע שינוי חוק שלפיו יגוייסו הכל: בנות  ובנים מכל זרם ומוצא.  לכך אין לו אומץ או רצון. אבל בית ספר שבוגריו לא יתגייסו בהתאם לחוק, יקבל ציון נמוך.
ד.     ועל כל אלה מוסיף ברקת כי הציון של בית הספר ישוקלל  "יחסית לאשכול הסוציו-אקונומי" . מה שאומר שתהיה חלוקה מעמדית של בתי הספר לפי הכנסת ההורים. בהחלט יתכן מצב שבית ספר א' הנמצא בשכונת בית הכרם - העשירה במונחי ירושלים  - יקבל ציון 92 וגם בית הספר בשכונת קרית מנחם, הנחשבת לעניה יחסית , יקבל את אותו ציון. אלא שאותו מספר – 92 – יהיה בעל משמעות שונה. אילו היו מודדים את בית הספר בקרית מנחם לפי אמות המידה  של בית הכרם, היה  הציון שלו רק 62. כלומר תהיה כאן הונאה מאורגנת בציון הממוצע. הורי הילדים בקרית מנחם יוטעו לחשוב שבית ספרם הוא טוב, כשהוא אינו כזה.
ומה שלא פחות חשוב: גם אם מיישמים את כל ההבלים שרקח ניר ברקת  (שר החינוך, גדעון סער חושב כמוהו) נדרש כלל ברור אחד: אף בית ספר לא יוכל למיין את המבקשים ללמוד בו. בתי הספר יהיו פתוחים לכל, ואם יש בית ספר הזוכה לעודף ביקוש כי קיבל ציון גבוה ב"מדד ברקת", הרי שהזוכים ללמוד בו ייקבעו בהגרלה, רחוק מהישג ידם של המורים, המנהלים והפקידים.
17.2.2013