מותר להניח שיהיו כמה עורכי דין שיחגגו על הפרשה
בתביעות ייצוגיות נגד ה"החברה לישראל" – תאגיד הענק השולט על כימיקלים
לישראל, צים, בית הזיקוק בחיפה ועוד כהנה וכהנה. "החברה" החליטה בסוף
דצמבר להעניק למנכ"ל, ניר גלעד,
וליו"ר הדירקטוריון אמיר אלשטיין אופציות למניות בשווי של 25 מיליון שקל כל אחד. זה קרה יום לפני שנכנס
. לתוקפו תיקון לחוק ניירות ערך הקובע שתמורה שכזו טעונה אישור אסיפה כללית של
בעלי המניות, ולא רק של
מועצת המנהלים. רשות ניירות ערך, הגוף המפקח על
תאגידים ציבוריים, התעצבנה ולפני כמה ימים שיגרה מכתב ל"החברה לישראל" ובו
שורת הערות נזפניות על התרגיל, על ניצול
מועד תחילת החוק ועל עצם העניין.
המכתב
מפרט כיצד דירקטוריון "החברה"
נוהג בהפקרות, ומעלה תהיות איך ההתנהגות
הזו משרתת הן את "החברה" והן את בעלי המניות שלה. יהיה נחמד אם תתנהל תביעה בעניין, ועוד במימון
הרגולטור. הגיע הזמן שהשלטון יפסיק להתנהג בחביבות שכזו עם ההון.
איך מרכיבים שכר למנכ"ל?
נחכה
ונראה. אלא שהפרשה חושפת איך גופי השלטון, בעיקר הקואליציה בכנסת, מתעקשים לאפשר
לבעלי הון – במקרה הזה משפחת עופר – לעשות ככל העולה על רוחם בתאגידים גם אם מדובר
בתאגידים שבהם הם מחזיקים רק את מיעוט המניות.
מתברר
כי בתאגידים גדולים שכר המנכ"ל מורכב מכמה רכיבים: שכר "בסיסי", מענק מבוסס רווחים, ואופציות למניות שתמורתן מותנית בביצועי המניה
בבורסה. אתחיל עם האופציות, העילה לפרץ
הזעם הנוכחי של הרגולטור.
הרעיון
הוא שאם למנכ"ל יהיה תמריץ, בדמות האופציות המדוברות, הוא "ידאג"
שמחיר המניה יעלה. אם יש בורסה מפותחת וסדירה, הסיכוי של מנכ"ל לשפר את מחיר המניה הוא
אפס. ואם הבורסה אינה כזו – כל פעילות של המנכ"ל היא ממילא לא חוקית. אני לא
מכיר מנכ"ל שבצד הטפה ל"שוק
חופשי" לא דואג לקבל תמריץ להשפיע שה"חופש
" יביא להתייקרות המניה שקיבל.
שבעלי המניות ישלמו
כמובן שצריך לאסור על תמריצים מהסוג הזה. מאחר ובעלי המניות של תאגיד הם
אלה שמרוויחים מעליית מחיר המניה, שיתכבדו בעלי המניות ויפרישו מרווחי ההון שלהם
למנכ"ל שהזיע כדי להשיג את התוצאה
הזו. ויחליט כל בעל מניות . בכמה הוא מעריך את הזעה שנשפכה בצ'יפור ערך המניה.
מה
שמעביר את הדיון לסוגיית השכר "הבסיסי". מתברר כי גלעד מקבל שכר חודשי של 196,000 שקל.
מדוע שכרו כל כך גבוה? כי תרומתו לחברה גדולה מהתרומה של מי שמנקה את משרדו, וממי
שכורה אשלג ממי ים המלח. ואם זה נכון, מה שכלל לא מובן מאליו בעבודה שעיקרה ייצור קולקטיבי,
מדוע הוא נזקק לתמריץ נוסף – במענק הרווחים ומענק ההון? אם השכר הוא דיפרנציאלי אז
המענקים צריכים להיות אחידים לכל העובדים. ואם המענקים דיפרנציאליים – אז השכר
צריך להיות אחיד.
כדי
שזה יקרה נדרשת התערבות של המחוקק. וראוי שזו תהיה באופן שכל תמורה למנהל (וכל
עובד אחר) בסכום שמעל 50,000 שקל לא תוכר
כהוצאה לצורכי מס. אם בעלי המניות רוצים לתת לגלעד 196,000 שקל לחודש אז בבקשה –
מכיסם. לא מהכיס הציבורי.
כיום הפנסיונרים משלמים
תאגיד
ציבורי חייב בנורמות ציבוריות. מהיום שהממשלה התנערה ממחויבותה לפנסיה התקציבית או
לגיבוי של אגרות חוב ממשלתיות לקרנות
הפנסיה, החסכון של הציבור יושב למעשה על ברכי הדירקטורים של התאגידים הציבוריים.
אסור לתת להם להשתין עלינו ועל כספי החיסכון שלנו.
ואם
לא נוח להם עם החובה להתאפק – בעלי השליטה
מוזמנים להוציא את התאגיד "שלהם" מהזירה הציבורית.
22.2.2013
