אפשר
להתקומם על השאלה שבכותרת. היא מתבססת על ההנחה שאכן "אנחנו" מטומטמים
ורק מבקשת הסבר לקביעה. אלא שאנחנו בכלל לא מטומטמים וההוכחה היא בדברי ראש
הממשלה, בנימין נתניהו, שאמר – כך מצטטים החוקרים בתרגום חופשי שלי – "אנחנו
עם הספר. אני קורא לכם לקרוא ספרים. הן לצורכי הנאה והן לתועלת שבהשכלה. כי שני
אלה עשו את אומתנו לייחודית וכך נהיה גם לנצח".
אז אם
ביבי אמר....
נכון, "אנחנו" (בטח מדובר רק ביהודים)
קוראים הרבה ספרים. מכירת ספרים לנפש בישראל היא מהגדולות בעולם. רק שאנחנו לא
מבינים מה שאנחנו קוראים, כלומר אנחנו בכל זאת מטומטמים.
המיקום החינוכי של ישראל
בהבנת
הנקרא, לפחות בקרב תלמידי בתי הספר, האנחנו הישראלי לא משהו. גם במתמטיקה ובמדעים
אנחנו לא משהו. כשבוחנים את הסטטיסטיקה
הגולמית של תוצאות מבחני פיז"ה – מבחנים אחידים בקרב בני 15 במדינות ה – OECD, מוצאים שישראל נמצאת בעשירון התחתון של המדינות
המפותחות יחסית. לדעת החוקרים סורל קאהן, נעמי קסאלי, ואהרון הרשקוביץ מהאוניברסיטה
העברית בירושלים הממצא הזה לא כל כך מפתיע כפי שנוטים לחשוב רבים לנוכח ההשקעה
הגבוהה של ישראל בחינוך. ישראל, בהשוואה
בינלאומית, מוציאה יחסית שיעור גבוה מההכנסה הלאומית על חינוך. ומן המפורסמות הוא כי
יש כאן הרבה מצויינים – חתני פרס נובל למכביר. אז איך זה שעם המוח היהודי, המליצות
של ראש ממשלתנו והכסף הישראלי אנחנו בכל זאת כאלה מטומטמים?
האם זה הכסף?
הדעה
המקובלת היא שמדובר בכסף. אמנם ישראל מוציאה שיעור גבוה מהכנסתה הלאומית על חינוך,
אך אם נשקלל את ההוצאה הזו במספר התלמידים, הרי שההוצאה הממשלתית לחינוך לתלמיד קטנה
משמעותית מהממוצע של ה – OECD . הם מוציאים כ 8,200 דולר לשנה לתלמיד
ואנחנו 5,800 דולר בלבד. אצלם, בבתי ספר יסודיים, יש 21.4 תלמידים לכיתה ואצלנו
27.4. אצלם, בבתי ספר תיכוניים יש 23.7 תלמידים לכיתה בממוצע ואצלנו 32.2. הכסף
הישראלי הלכאורה גדול נראה בהשוואה למדינות המפותחות כמו גזר גמדי.
ובלשון
החוקרים: ישראל, מבחינה כספית, לא באמת משתדלת. אלא שהכסף הממשלתי הוא לא הסיפור המרכזי
שנבדק במחקר החדש . ההסבר המרכזי טמון במקום אחר.
תחילה, קובעים החוקרים, אנחנו גרועים יותר מכפי שמשתקף בציון שאנחנו מקבלים. באותם מבחני
פיז"ה , ישראל הרשמית נמנעת מלבחון את תלמידי בתי הספר החרדים ואת התלמידים
הערבים במזרח ירושלים ("בירתנו הניצחית" שלפתע אינה נספרת). החוקרים
עמלו לתקן את הציון הישראלי תוך שקלול ציונים אפשריים של שני המגזרים האלה שבהם כ
– 20% מתלמידי בתי הספר. התוצאה: הציון, שנמוך גם כך, יורד ב – 15% נוספים.
בין קוגניציה ואי שיוויון
אם כן,
מה מסביר את הציון הישראלי הכל כך נמוך? לחוקרים תשובה מעניינית: שיעור הילדים מתחת לקו העוני. החוקרים הגיעו
למסקנה הזו בדרך עקלקלה במקצת. הגורם שהם מאמינים בו הוא "היכולת הקוגנטיבית
של ילדים". אלא שעל כך אין מידע. אבל ממחקרים אחרים נמצא קשר אמיץ בין יכולות
כאלה לבין עוני של ילדים. מדובר לא רק בהכנסה
נמוכה למשפחה. מדובר גם במשפחות עניות עם הרבה ילדים ולא פחות חשוב, ביכולת מועטה
של הורים עניים לתמוך בכישורים של ילדיהם, הן כלכלית והן רגשית. ומכיוון שכולנו חובבי
מדידה, שיעור הילדים מתחת לקו העוני הוא מספר שמתואם הכי טוב עם אותם ציונים במבחני
פיז"ה. יותר טוב מכל גורם אחר שמתיימר להסביר את הממצאים העגומים. הממצא הזה
נכון לא רק אצלנו, הוא תקף לגבי כל מדינות ה – OECD. לטענה הזו אפשר לשאול מממצאי מחקריו של צבי אקשטיין שמצא כי בהיות היהודים בגולה הם הרבו להשקיע בחינוך. אך בישראל נראה כי הורים
רבים שגדלו בעצמם בתנאי מחסור וסבלו בעצמם מעוני רוחני, לא מרבים להשקיע בחינוך ילדיהם
גם אם יצאו מזמן ממעגל העוני הכלכלי.
העיקר זה הניצחון על תורכיה
הפינה
התקשורתית הזו לא אוהבת השוואות עם ממוצעים של קבוצות מדינות. ממוצע שכזה מלמד מעט
מאוד. ולבטח שאינו מלמד מה ראוי שיהיה. מה ראוי שיהיה? אם מחפשים מדינה קטנה מוקפת
אויבים אז הבחירה היא פינלנד (שבדיה ורוסיה התעללו בפינלנד מאות בשנים). בהשוואה
הזו אנחנו במצב גרוע במיוחד. פינלנד היא המקום הכי מוצלח בעולם לקבל ציון טוב במבחני
פיז"ה.
אבל בתור
מטומטמים אנחנו לא הכי גרועים. את תורכיה
אנחנו מנצחים. גם על המרמריס וגם
במתמטיקה. נראה להם.
25.2.2013
