15 בינואר 2014

בין פלוג לאלאלוף



על פי דו"ח העוני האחרון היו ב – 2012 -  1,754,700 עניים –   גידול  של 20% מתום הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. הגידול הוא מעבר לגידול הרגיל באוכלוסייה. ההשוואה מתבקשת משום שנתניהו טוען שעבודה מחלצת מעוני. אבל, כ – 13% מהעובדים עניים. ושיעור העוני בקרב משפחות שבהן שני ההורים עובדים הוא 5% ונמצא בעליה מתמדת.

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, נדרשה לעניין העובדים העניים. משנשאלה בוועדת הכספים של הכנסת מה ראוי לעשות בעניין, השיבה כי יש להגדיל את "מענק עבודה" – השם האורווליאני שהעניקה הממשלה  לקיצבה שהיא מוכנה לשלם לעובדים בשכר נמוך.

מדוע שכיר עני נדרש לפנות לממשלה ולבקש את הקיצבה (הידועה גם בשם מס הכנסה שלילי)? מדוע הממשלה לא מעבירה במישרין את הכסף לכל שכיר עני? התשובה היא שעל אף המספר הנקוב בפתח המאמר, לממשלה אין מושג מי הם 1,754,700 העניים של שנת 2012.

מחצית העובדים העניים שנעלמו

איך מצליח הדו"ח האחרון להגיע למספר כל כך מדוייק? באמצעות תרגיל חשבונאי שבו משליכים ממספר העניים שנימצאו במדגם, לכלל האוכלוסייה. אבל שם, גיל, טלפון וכתובת של עניים? את זה הממשלה לא יודעת. לכן עובד שחושב שהוא עני צריך להתייצב במשרדי רשות המסים ולהוכיח שהוא כזה כדי למצות את זכויותיו.
בפועל  נמצא כי כמחצית מהזכאים לא מקבלים את המגיע להם. ומתוך אלה שקיבלו, העניים – כלומר 20% בעלי ההכנסה הנמוכה ביותר – זכו רק לשליש מהכסף.

 זו אינה תופעה חדשה. בשנות ה – 90' ביטלה הכנסת את קיצבת ילד ראשון ושני לכולם למעט העניים שנדרשו להתייצב במשרדים וגו'. שליש לא התייצב. לעניים, מתברר, לא רק שאין די הכנסה. אין להם גם יכולת למצות את זכויותיהם.

"טלאי צהוב" לעניים

כל זה ידוע לנגידה ובכל זאת היא מציעה להשתמש בקיצבה הלא יעילה. למה? כי האלטרנטיבה – העלאת שכר המינימום – שנואה עליה. לדעתה, השנויה במחלוקת קשה, העלאת שכר המינימום תביא לאבטלה.

עמדת  הנגידה מאיימת להתפשט לכלל הקיצבאות. שר הרווחה, מאיר כהן, מינה ועדה שתבחן את העוני וצימצומו. מדיוני הוועדה עולה כי חבריה שוקלים ברצינות לבטל את קיצבאות הילדים והזיקנה הניתנות לכולם ולהמירן בקיצבאות לעניים בלבד.  על פי הדו"ח היו ב – 2012 כמיליון ילדים וקשישים עניים.  כאמור, אין איש יודע מי הם - אבל אולי הילדים, שלא כמו הוריהם, ימצו את זכותם. מה זה בשביל ילד להסתובב במסדרונות משרד הרווחה? קלי קלות.

השיטה לתת קיצבה לנצרך מצריכה מידע על הכנסתו של כל אדם,  נכסיו והונו. מי שלא עומד בסף המינימום של הכנסה/הון  מקבל תעודת עני וזוכה לקיצבה. האם ראוי ה"טלאי הצהוב" הזה? על כך נטוש ויכוח. אבל גם מי שמוכן, בשם "היעילות", להנפיק טלאי כזה לנצרכים נדרש קודם כל לאסוף את המידע. ח"כ מאיר שטרית, פעם שר אוצר, דוחף את הרעיון. בינתיים הכנסת דחתה אותו. אבל בלי המידע – הקיצבה לניצרך היא קשקוש. כמו הקיצבה לעובד עני.

ראוי שקרנית פלוג ואלי אלאלוף (יו"ר ועדת העוני) לא יטעו את הציבור כאילו מצאו שיטה לאתר עניים ולסייע להם.  ואם יחילו חובת דיווח, כיצד ינהגו במי שהכנסתו גדולה בשקל אחד משל העני הכי עשיר? ואיך עוקבים אחרי העניים שלפתע קיבלו תוספת של עשרה שקלים מהמעסיק שלהם?
12.1.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 14.1.2014)