מסקר שהתפרסם
לאחרונה עולה כי השר שזוכה לציון הגבוה ביותר הוא יעקב ליצמן, שר הבריאות. זה היה
לפני המתקפה על הג'אנק פוד – מזון מהיר עתיר שומנים, סוכרים ונתרן – שבזכותה זכה להרבה
תקשורת. מה הביא לליצמן את הציון הגבוה? יוזמתו לכלול בסל הבריאות טיפול שיניים
מונע לילדים. כך אמור לעשות מיניסטר שמבקש לקבוע מדיניות: עושה.
דבר נדיר עם השרים אצלנו. הם מתרכזים בעיקר בלהג. בעוד תת ניצב במשטרה מתלונן שיש אלפי תקנים
לא מאוישים, והמפכ"ל מספר שיש עודפי ביקוש לעבודה במשטרה – במציאות לך תחפש
שוטר ברחוב. רופא שיניים יש. שוטר אין. ליצמן שר טוב. ארדן שר מחורבן.
אבל שרים
מחורבנים יודעים משהו חשוב יותר מאשר לא לבצע את עבודתם: לדאוג למראית עין של
עבודה. ובקיצור: לברבר מול כל מיקרופון ואל כל עיתון. ואז אנו משופעים בכותרות
מהסוג "בנט אמר ש..." ובתגובה "יעלון אמר ש...". וראש וראשון
למברברים עצמם לדעת הוא ראש ממשלתנו – שבעניין הזה הוא יוצלח בקנה מידה בינלאומי.
גשם של פירסומות
בתחילת הקדנציה
הציב שר הבריאות יעד: הגדלת מספר מכשירי MRI כדי לקצר את ההמתנה לבדיקה. הוא
מבטיח כי ההמתנה לבדיקה תימשך חודש. נחיה, יש לקוות, ונראה. בינתיים התור לא זז.
עד אז ליצמן מתקנא
בארדן וכתחליף לעשיה עבר לברברנות. בכנס קרדיולוגים אמר, וזו לא היתה פליטת פה, כמה
מילים בגנות ג'אנק פוד ובמיוחד זה של מקדונלדס. מה ששיפר מאוד את מצבם הכלכלי של
כלי התקשורת שנהנו מגשם של פירסומות שבהן הסבירה רשת המזון שאצלה מוכרים מזון
שופרא עשיר בוויטמינים ובסיבים תזונתיים. ובעצם, נשאל ליצמן בפרסומות, "מה זה
ג'אנק פוד?"
שאלה טובה.
אלא שליצמן לא עשה שיעורי בית. יום לפני נאום
הג'אנק שלו הוא נפגש עם מנהלת אירגון הבריאות העולמי שהסבירה לו כמה נוראה השמנת
היתר. חבל שכבוד השר קורא רק "המודיע". ב"ידיעות אחרונות",
"הארץ" ולא עלינו בטלוויזיות מדברים על זה כבר שנים.
ליצמן בחר לדבר.
וגם היום לא ברור שיעשה משהו פרט לנאומים. לקנות מכשיר MRI ולתת לקופות חולים כסף
לטיפול שיניים זה קל יחסית. להתעסק עם הרגלי האכילה של האוכלוסייה מסובך בהרבה.
אוסבורן מול ליצמן
הכלל פשוט:
המזיק משלם. נניח שבשר הוא מוצר מזיק ונניח שגבינה ששיעור השומן בה מעל 5% מזיקה
אף היא. אם כך ברור שמישהו צריך לשלם. אנחנו חיים במערכת בריאות חברתית שבה הממשלה
נושאת בעיקר ההוצאה. לכן לממשלה יש עניין לצמצם בתחלואה. ופגיעה במזיקי בריאות היא
דרך ראויה.
אפילו ממשלה שמרנית, נוסח אנגליה, הודיעה על הטלת מס על משקאות
ממותקים. זה אותו הגיון בריאותי, אבל יש הבדל ענק. בעוד ג'ורג' אוסבורן, שר האוצר
הבריטי, הניח על שולחן הפרלמנט הצעת חוק, יעקב ליצמן מדבר מול המיקרופון. יחי
ההבדל הקטן.
אם באמת רוצים לטפל במזיקים זה לא פרויקט דיבורי
של מיניסטר. זה דורש מיסוי. ומי יודע? אולי אפילו איסור מוחלט על מכירת מוצר מזיק
במיוחד – כמו שנוהגים אצלנו בלחמניה בחג הפסח. זה דורש חקיקה של ממשלה וכנסת. זה
דורש תאום עם שר להגנת הסביבה כי מה ההבדל בין העשן של המשאית והשומן של הבורגר?
ואם יש הבדל – מה שיעור המס המבדיל ביניהם?
בקיצור: זה ממש
מסובך. אז עדיף להתברבר.
(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 26.4.2016)
