מה הקשר בין מחיר שיחה בטלפון הנייד בעת חופשה ביוון
לבין מחיר פחית קוקה קולה או גביע אקטיביה? לא – התשובה לשאלה אינה המילה
"תחרות".
ביום ראשון נכנסה לתוקפה תקנה ולפיה
מחיר דקה של שיחה בנייד מבית הקפה ביוון לחותנת בבלגיה יהיה 5 סנט (פחות מ – 10
אגורות). למה, מה קרה? מה שקרה הוא קוקה קולה בווריאציית התקשורת שלה.
איך זה
שבירדן פחית קוקה קולה עולה 3 שקלים וכאן המינימום הוא 6 שקלים. איך זה
שהארץ לא מוצפת בקולה ירדנית ממותגת לעילא? איך זה שיש באל בירה מפעל שמייצר בדיוק
את אותה "קוקה קולה" שמיוצרת בישראל, אבל אנחנו לא רואים את המוצר הזה?
ובאופן מפתיע בחברון לא רואים קוקה קולה תוצרת ישראל ושם משלמים עבור תוצרת פלסטין
חצי מהמחיר הישראלי...
ושוב, לא. זה לא שהממשלה התערבה ואסרה
על המפעלים בירדן למכור קולה או אקטיביה בישראל. וגם ממשלת ירדן לא אסרה על יצוא
המוצרים האלה. ואין, שומו שמים, אפילו מכס. ובכל זאת אין יבוא של המוצרים האלה
מיוון לישראל. ומיוון לבלגיה. איך המנגנון הזה עובד?
זה הרקע לתקנה החדשה של האיחוד האירופי
שבנוסף להפחתת מחיר של 75% גם קבעה כי מיוני 2017 המחיר יהיה, לא יאומן, אפס.
כי באיחוד האירופי גילו את מה שבישראל
מסרבים לראות: שאם יש "תחרות חופשית" המחיר גבוה ואין דרך להורידו אלא
בצו ממשלתי. באיחוד האירופי גילו את תרגיל קוקה קולה.
מה התרגיל?
קוראים לזה בלעדיות או זיכיון. קוקה
קולה נתנה לחברה המרכזית למשקאות זיכיון לייצר את המשקה בישראל תמורת תמלוגים
ותמורת התחייבות לרכוש ממנה את חומר הגלם העיקרי – תמצית קולה. הזיכיון אוסר על
החברה המרכזית לייצא את המוצר.
באופן דומה מכרה קוקה קולה זיכיונות כאלה
בכל מדינה שיש בה מפעל לייצור. קוקה קולה
סידרה מצב שבו היא לא מתחרה בעצמה, על אף שהמחיר במדינות שונות בכלל לא זהה או
אפילו דומה.
זה המצב גם בתחום התקשורת. בכל מדינה יש
זכיינים שקיבלו רישיונות להפעיל תקשורת והם אמורים להתחרות זה בזה. אלא שהתחרות מוגבלת לשטח
הזיכיון – כלומר למדינה שבה ניתן הרישיון. מה קורה כשלקוח של פלאפון נוסע ליוון
ומבקש לטלפן לחותנת בבלגיה? שוחטים אותו בכסף.
הביטוי המקצועי הוא "נדידה".
כדי שהלקוח של פלאפון יוכל להשתמש בטלפון שלו ביוון הוא צריך להתחבר לרשת מקומית.
זה נעשה, לרוב, אוטומטית (בישראל נקבע כי הקישור יתבצע רק בהוראה של הלקוח) אבל
המחיר בשמיים.
מחירי הנדידה (roaming) היו גבוהים והתחרות שעליה מפטפטים אנשי עסקים לא עזרה. מה יכול
היה לקוח של פלאפון לעשות? או לקנות כרטיס סים לכל מדינה שאליה נסע, או לקנות
כרטיס סים בינלאומי או....לשלם. הבונוס בתשלום הגבוה היה שהמספר הישראלי זז
לחו"ל דבר שלא קורה עם סים זר.
בקיצור: האירופים מצאו שאין מנגנון
כלכלי – תחרות – שמוזיל את מחירי הנדידה. מה עושים? מוציאים צו.
כאילו שאנחנו בברית המועצות הקומוניסטית
שבה התנהלה הכלכלה בצווים ממשלתיים. ושיא ה"חוצפה" הוא הקביעה שהמחיר
יהיה אפס בעוד שנה.
מה יעשו האנגלים? בחודש הבא יערך
בבריטניה משאל עם בשאלה "לצאת או
להישאר באיחוד האירופי". החלוקה הפוליטית די חדה: הימין בעד לצאת והשמאל בעד
להישאר. המרכז, כלומר מי שאינו בימין הימני של המפלגה השמרנית, בעד להישאר. הסקרים
מצביעים על תיקו.
הישבן הקולקטיבי
כלכלנים מנפיקים תרחישי אימים מה יקרה
אם בריטניה תפרוש. אבל כל המספרים מתגמדים אל מול האפס המיוחל לנדידה הסלולארית. ברגע שבריטניה פורשת התקנה האירופית לא תחול
עליה, והאנגלים המשוטטים ישלמו בדיוק כמו שתיירים אירופים ישלמו עבור שיחות
בלונדון וכמו שאתם משלמים לפלאפון.
איך קושרים את העניין הזה למחיר הקולה
והאקטיביה? אנחנו נשלם מחיר מופקע כל עוד הממשלה שלנו תמשיך לשבת על ישבנה הקולקטיבי
ותיתן למוזי ורטהיים ולעפרה שטראוס ליהנות ממצב שחברת וודאפון יכולה מעתה רק לחלום
עליו.
