נבחנים לשווא

בסביבת יום העצמאות תופחת כמות המלל הפטריוטי. בעיקר הנחתום, כרגיל השרים, מעיד על עיסתו, וכמתבקש מעולם לא היה מצבנו טוב יותר על אף האיומים שמעיבים על חיינו.

מאיר שלו נוהג לסנוט בשרי הממשלה על צהלתם כאשר ישראלי מצליח לקבל מדליה בריצה אבל נעלמים אם המדליה היא במתמטיקה ובשחמט. בעוד שהממשלה משקיעה הון בטיפוח שרירים היא שמה פרוטות בטיפוח תבונה. עם הספר הפך לעם נטול שכל.

כך גם מלמדים הנתונים על הצלחת תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים. בקרב המדינות הנמדדות כלכלית אנחנו קרובים לריצפה. בימי החג של השבוע שעבר שמרו כולם על שתיקה מכובדת בעניינים לא סקסיים שכאלה.

בו בזמן פורסמו ממצאים מעניינים. דווח על שיעורי הצלחה במבחנים לקבלת תעודת עורך דין. מעטים הביעו פליאה על כך שבראש סולם המצליחים מצויה האוניברסיטה העברית עם 95% אחוזי הצלחה. מעטים שמו לב לשיעורי הצלחה המגוחכים של המכללה האקדמית אונו – 42% - כמעט על הריצפה.

אונו כמשל

מה מעניין בסיפור הזה?
באתר המכללה נכתב: " הפקולטה ללימודי משפטים בקריה האקדמית אונו, רואה בלימודי המשפטים חוויה מרתקת אשר תקנה לכם בסיומה תואר אקדמי במשפטים, הכשרה לעיסוק במקצוע עריכת הדין ומיומנויות אשר יאפשרו לבוגרים שבכם להשתלב במגוון רחב של תחומים."

מתברר שהכשרה לעיסוק במקצוע לא כל כך מקבלים שם. כי אי אפשר לעבוד אצלנו בעריכת דין בלי להצליח במבחן שבו נכשלים רוב תלמידי המשפטים במכללת אונו. ובהזדמנות זו ראוי לשאול למה בכלל צריכים את התניית העבודה במבחן. מדוע עורך דין זקוק לרישיון ואילו מנהל עסקים – שנזקו רב – פטור מזה.

נחזור לאונו. שכר הלימוד שם לתואר ראשון במשפטים הוא 114,000 שקל - כמעט פי ארבעה משכר הלימוד באוניברסיטה העברית. אם ההסתברות להצלחה במקצוע דומה להסתברות להצליח במבחן –מי שלומד באונו משפטים עושה לכאורה בחירה תמוהה מבחינה מקצועית וכלכלית. ואם הוא במקרה תלמיד משפטים + מנהל עסקים – שילוב פופולרי – הוא מתחיל את חייו המקצועיים במינוס.

מכיוון שבמשפטים (וברפואה, למשל) הצלחה במבחן היא תנאי לתעסוקה – העיסוק במבחן הוא כורח החוק. אבל מה בדבר מבחנים אחרים שתלמידים נדרשים בהם? האם מבחני המיצ"ב מלמדים משהו? ומבחני פיזה? והפסיכומטרי? שלא לדבר על הבגרות...

מי מצליח בחיים?

הבגרות והפסיכומטרי נדרשים לא בגלל שהם מסמנים הצלחה בחיים. הם מסמנים תנאי לכניסה להשכלה גבוהה. אם האוניברסיטאות היו עושות הגרלה בין הנרשמים, במקום לבחון אותם, איש לא היה ניגש לבגרות. ובגדול: האם הצלחה בבחינות היא מודד טוב להצלחה בחיים?

הצלחה בחיים אינה דבר מדיד. לכל היותר אנחנו מודדים הכנסה ומניחים שאם משכורתו של פלוני גבוהה  – מעיד הדבר על הצלחה. שיהיה. הנה, על כן, המבחן ללומדי משפטים: האם בוגרי האוניברסיטה העברית משתכרים יותר או פחות מבוגרי מכללת אונו?

את זה עדיין לא מדדו. אבל חוקר החינוך, נחום בלס, מדד את טיבם של מבחני התלמידים בבתי הספר. האם מי שמצליח יותר במבחני פיזה הבינלאומיים במתמטיקה ובהבנת הנקרא גם מצליח יותר בחיים?

הממצא הראשון הוא שמי שלומד יותר מתמטיקה לא מצליח יותר במבחנים. לתשומת ליבו של נפתלי בנט.  

הממצא השני הוא "הנתונים מעידים שהישגים גבוהים במבחנים הבין-לאומיים אינם מנבאים בהכרח עתיד כלכלי טוב יותר למדינה".

האם מישהו ילמד את הלקח ויפסיק לטרטר את התלמידים במבחנים?

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 16.5.2016)

שתפו: