31 במאי 2016

משטרע



לי"ב יש יחסים מורכבים עם המשטרה. מצד אחד הוא עבריין סידרתי. מצד שני המשטרה לא יודעת על זה. ומצד שלישי הוא נזקק למשטרה והלך להגיש  תלונה.

לפני כמה חודשים  גילה שמחשבונו נפדה צ'ק על סך 5,000 שקל. באתר הבנק מצא י"ב כי אמנם הצ'ק היה שלו אבל הכתב והחתימה – ממש לא. מיהר האיש לטלפן לבנק לבטל את המשיכה.


מכיוון שעברו רק ימים ספורים הבנק נאות להשיב את הכסף אבל ביקש שבעל החשבון יגיש תלונה במשטרה. מדוע בנק המגלה זיוף לא מגיש תלונה בעצמו? מנפלאות הבנקאות.
שירך י"ב דרכו, בעבריינות המקובלת עליו והלא-נודעת למשטרה, לתחנת המשטרה המטפלת בכגון אלה. חיכה שעה וחצי בתור עצבני כי במשטרה, שלא כמו בקופת חולים, אין מספרים – והכל נדחפים.
החוקר היה פקיד קפקאי: שחוק, חסר סבלנות וכולו מקרין תרעומת על מה ולמה  מצא י"ב להטריד את יומו. כך וכך התלונה נרשמה. י"ב נדרש והמציא חתימות (אמיתיות)  משלו. ולבסוף פלטה המדפסת את טופס  התלונה הגואל – למען הבנק וכנראה חברת הביטוח של הבנק.
הבנק וחברת הביטוח של הבנק לא הפרישו דמי שרות או עמלה לי"ב שטרח עבורם. אבל כך מתנהלת הכלכלה: העמלות לעולם זזות רק בכיוון אחד.

י"ב בתפקיד שוטר

כמה ימים לאחר מכן צץ צ'ק מזויף נוסף. המחול בנק-משטרה חזר על עצמו ולאחריו התקשר אליו חוקר המשטרה וביקש עזרה. "אולי כבודו מוכן לעזור לי"? אמר החוקר לי"ב. "תוכל לבקש מהבנק את שמו של האיש שפדה את הצ'קים שלך?" ואיך זה שהמשטרה לא יכולה לבקש מהבנק את המידע הזה? מתברר שהבנק, כך החוקר, לא משתף פעולה עם המשטרה אלא בעקבות  צו של בית המשפט. ולהוציא צו, התלונן החוקר, זה סיפור מורכב. "אבל לך הבנק ייתן את המידע". וכך היה. ושוב – ללא תמורה. י"ב היה גאה להתנדב לכוחות הביטחון.
אחרי שבוע קיבל י"ב מכתב מהמשטרה ובו נמסר כי החקירה הופסקה כי  "נסיבות העניין אינן מצדיקות חקירה". מפתיע בהתחשב שאחד הצ'קים המזויפים נפרע בידי תאגיד ממש לא אנונימי, כתלונות של נשים נגד שוטרים מטרידים שהמפכ"ל הורה שלא לחקור.

י"ב בתפקיד עבריין

אם שומרי החוק לא עוזרים לי"ב, החליט האיש שהוא והחוק לא ממש חברים. וכך החליט להמשיך להיות עבריין סידרתי – כלומר, אחד  הנוסע על אופניו על מדרכות העיר.
על העבריינות הזו המשטרה לא ידעה. ואיך תדע? הרי לא תמצא ברחובותינו, כמו באנגליה למשל, שוטר הולך רגלית לחפש עבריינים.
ואז נודע כי המשטרה עשתה "מבצע" ותפסה כמה עברייני מדרכות בתל אביב והחרימה אופניים. י"ב החליט לחזור למוטב כלומר להתחיל לשמור על החוק ולנסוע על הכביש.

מהר מאוד הוא גילה שזו ממש סכנת נפשות. נהגי מכוניות נוהגים ברוכבי אופניים כבמטרד הראוי לניגוח. בניגוד לנהגי מכוניות אחרות, רוכבי אופניים לא יכולים לגרום לנזק למכונית, אבל כל מכונית היא נשק קטלני להולך רגל ולרוכב.

זה מתחיל בצפירות אימים. "זוז כבר" מצפר הנוהג כאילו הכביש  של האמא של הסבתא שלו,  נמשך עם עקיפה שבכוונה דוחקת את הרוכב למשב רוח מפיל אופניים במקרה הרע או הפחדה במקרה הטוב.
י"ב נשבר כאשר לפני כמה ימים הצופר היה עקשן. הצפירות עלו אל על ולבסוף מי שעקף היה רכב משטרה ושוטר שהניף יד באיום. י"ב חזר להיות עבריין. לפחות נשארים בחיים.