28 במאי 2016

זולות השכר וזילות החיים



איך זה שלבנות דירה בישראל לוקח שנתיים ואילו אותה דירה בהונג קונג למשל, נבנית בחצי מהזמן הזה? ואיך זה שמאז המצאת הסטטיסטיקה שידרגו מערבלי הבטון את הטורייה של העובד, המעלית והמנוף החליפו את גב הפועלים המשתרכים במעלה השלד – ובכל זאת, משך הבנייה לא התקצר?


אם תשאלו במסדרונות הממשלה ובנק ישראל התשובה שתקבלו היא "פריון העבודה". מתברר כי הפריון הזה בישראל נמוך מאשר במדינות רבות אחרות. מהו פריון העבודה? המוסיקה של המילים ברורה: אצלנו העובדים בטלנים ולכן התפוקה שלהם נמוכה. באופן מעשי לאיש אין מושג במה מדובר באמת. כי, למשל, מי שבונה את הבניין בהונג קונג הוא הבן דודה של זה שבונה את הדירה ביוקנעם – אז מה קורה פה? בכל מקרה כלכלנים שאינם מצליחים להבין מצליחים למדוד. למדוד מה? "תפוקה לעובד" – ובזה אנחנו די גמדיים.

מה התפוקה של ראש עיריית ירושלים? רבים בדעה שתפוקתו שלילית. הוא בעיקר מקשקש בתקשורת. אבל בתפוקה הלאומית הוא נמדד. מה תפוקתו? השכר שלו. מה הקשר בין השכר שלו והתפוקה שלו? אין. אבל בהעדר יכולת אומרים שתפוקתו שווה שכרו. וכך עושים לכמיליון עובדים במגזר הציבורי. בראבו על המדידה.

מקימים ועדה

כל זה לא הפריע לשר האוצר להקים ועדה לבדיקת העניין. ובקרוב נקבל ממצאים ומסקנות ואני אוכל את הכובע אם לא יהיה כתוב שם שצריך יותר תשתית ויותר חינוך. איך אני יודע? אומרים את זה כבר 50 שנה.

פיריון הייצור קשור לעבודה בקשר רופף. הוא בעיקר ניהול וכסף. הכלכלן ראול טייטלבאום כתב כבר לפני 40 שנה שבונים אצלנו דירות לאט כי הקבלנים מעדיפים עובדים זולים על פני השקעה באירגון ומיכון. לא רק העובדים זולים, והממשלה דואגת להביאם ברבבות, גם חייהם לא שווים הרבה. בתאונות עבודה ענף הבנייה הוא אלוף הליגה הכלכלית. הנה הקשר בין הזולות בשכר והזילות בחיים: תסתכלו על הפיגומים. באירופה פיגום הוא מבנה מתכתי ובטוח. בישראל – אוסף קרשים מחוברים במסמרים ועליהם ערבים וסינים קשי יום ומיעוטי כסף.

אבל אין מפקחים

באווירה שבה ענף שלם נבנה על עבודה זרה בשכר נמוך גם הממשלה מתרשלת. תסתכלו על בנין ישראלי שבו מעלית. בערך ב – 90% מהמבנים האלה תמצאו במעלית פתק על בדיקתה. ומי שקורא ימצא כי מעלית נבדקת אחת לחצי שנה. עכשיו הבה ננסה לנחש כמה פעמים מפקח, מהנדס, מומחה לבטיחות מגיע לבניין בהקמה? מזלה של הממשלה שהעניין הזה לא נמדד רשמית. אצל הקבלנים כולם מצטלמים עם קסדה. אבל לא תמצאו את המיניסטרים מצולמים על הפיגומים הרעועים. הקבלן לא פראייר, ולא יעלה שר למקום המסוכן שאליו נשלחים העובדים. והשר – גם הממונה על הבטיחות בעבודה ושמו ב.נ. – ממש לא יודע על מה אנחנו בכלל מדברים כאן.

הקרן תושיע?

עכשיו הביטוח הלאומי והקבלנים מבקשים להקים קרן לקבלנים "קטנים" להשקיע בבטיחות. אפשר להבין את הביטוח הלאומי. הוא זה שמשלם קיצבת נכות לנפגעים. אבל הנה רעיון לא פחות מוצלח וזול בהרבה: מכיוון שמשרד הכלכלה לא באמת עושה את עבודתו, ישקיע הביטוח הלאומי במפקחי בטיחות בעבודה שיתרוצצו בין אתרי הבנייה וייקנסו את הקבלנים והמנהלים הרשלנים, שמחזיקים כאן ענף שלם בפיגור טכנולוגי ובסכנת נפשות.

והפריון מה יהיה עליו? תשלמו שכר טוב ומקום עבודה בטוח ונעים והתפוקה תגדל. כמו באירופה.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 24.5.2016)