20 באוגוסט 2016

כשהסטטיסטיקה כן משקרת


מהו שיעור האבטלה בישראל? לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס)  התשובה היא  4.8%  - "נתונים אלו מציבים את שיעור האבטלה ברמה נמוכה בקנה מידה היסטורי ובהשוואה בינלאומית", מגיב הכלכלן הראשי של משרד האוצר בסקירה השבועית שלו. ובאופן פורמלי הוא לחלוטין צודק. זה מה שמראים הנתונים.

עד שנתקלים בדברים  שמתאר מחפש עבודה: "אני בן 45, הייתי מנכ"ל של חברת הייטק ואני מחפש עבודה בשנה האחרונה...אני עומד מול שוקת שבורה למרות כל היכולות, הניסיון והתארים", כך אומר זיו ברץ, בעל תואר בהנדסה, תעשייה וניהול ותואר במנהל עסקים. קודם לכהונתו כמנכ"ל במשך חמש שנים שימש כמנהל רכש הטכנולוגיה בנטפים במשך 15 שנה. 
או ששומעים את סיפורו של מתי פרש מנהל בית קפה בירושלים שמחפש....גימלאים שיעבדו כמלצרים.

המובטל

אחזור להתחלה: מהו מובטל? פעם כינו כך את מי שקיבלו דמי אבטלה.
כיום, אפשר לחשוב שההגדרה הרשמית של מובטל היא אדם שמחפש עבודה. זו אולי הגדרה הגיונית. אבל זו אינה ההגדרה המקובלת בסטטיסטיקה. לא כלולים בהגדרה זו מי שאינם בני 15-66 (גברים) ו – בני 15-61 (נשים). מה קורה עם מבוגרים יותר שמחפשים עבודה? הם לא נספרים. ומה על המנכ"ל של חברת הייטק בן 45? הוא נרשם. במה מצבו שונה מזו של בן 68 שמחפש עבודה? רק בדבר אחד: המנכ"ל הצעיר רשום. המבוגר – לא.

למה הם לא נספרים? ככה. למה 66 אצל גברים ולא 67 שהוא גיל הפרישה? ככה. הסברים אולי יש. אבל נתון אמיתי על מספר האנשים שמחפשים עבודה? אין.
 אגב, בן 68 שאולי עובד בבית הקפה פרש גם לא מוגדר כמועסק. הוא שייך לקבוצה שקופה.

התמ"ג 

ביום 16 למאי השנה פירסם הלמ"ס "אומדן ראשון" לחשבונות הלאומיים ומצא כי ברבע הראשון של 2016 גדל התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג = הכנסה הלאומית) ב – 0.8%. אבל לאומי נפל על העולם הכלכלי בביצתו הישראלית. מיתון! זעקו הכותרות.

עבר חודש והלמ"ס פירסם "אומדן שני" לתמ"ג האומלל. והנה, בתוך שלושים יום התמונה השתנתה כליל: התמ"ג של הרבע הראשון של 2016 גדל ב – 1.3%. זה אמנם לא שיא עולמי, אבל זה גדול בחמישים אחוז! ממה שהתפרסם חודש קודם לכן.

עבר עוד חודש והלמ"ס פירסם "אומדן שלישי" לתמ"ג סמוק הפנים. והנה, הפלא ופלא, באותו רבע ראשון של 2016 הוא גדל ב – 1.7% - פי שניים מהאומדן הראשון. מה ששישים יום עושים לסטטיסטיקה.

תישאלו: את מי זה מעניין בכלל? והתשובה היא שיש בערך 30 איש בארץ שזה מעניין אותם. ואם הם ממשיכים להתעניין אחרי הפלופ הסטטיסטי הזה הם ממש טיפשים.
ונניח שלא היה פלופ. למה התמ"ג של הרבע הראשון של 2016 מעניין? תשובה: הוא לא. אבל בלבול מוח סטטיסטי הוא בהחלט מספק. מידע אמיתי? ממש לא.

וכמו שאמרה ורד דר, לשעבר כלכלנית באוצר: בישראל קשה לערוך תחזית. במיוחד של העבר.

השכיר 

הקיץ הועלה שכר המינימום מ – 4,650 שקל לחודש ל 4,825 שקל. הממשלה וההסתדרות התהדרו במעשה המועיל הזה. וטוב שכך. העניין פה אינו גורלו של השכר אלא גורל הסטטיסטיקה.

כמה עובדים משתכרים שכר מינימום? בגלל האופן שבו נאספים הנתונים התשובה בזמן אמיתי היא "לא יודעים". בסיס המידע הוא דיווחי מעסיקים הנמסרים בערך חצי שנה אחרי תום השנה הקלנדרית. למה? ככה. אולי כדי לציין את ימי הביניים שהפכו פחות פופלריים בשנים האחרונות.

כמה משתכרים פחות מהמינימום? גם את זה לא באמת יודעים בזמן אמיתי. כמה מקבלים תלושי שכר עם שכר מינימום? אהה. את זה יודעים במס הכנסה אך באיחור ניכר. האם מס הכנסה מדווח הלאה? לא באמת. מחשש לצינעת הפרט. וחוץ מזה מי אלה הביטוח הלאומי והלמ"ס שיספקו להם מידע פרטני? שיקפצו.

במקום הזה דווח על שני ענפים שבהם תלושי שכר מינימום נפוצים. אבל התשלומים בפועל יותר גבוהים. לרוב גבוהים בהרבה. ואני מתכוון למסעדות ולמוניות של "שכירים". שם נוח הן למעסיקים (שהם רמאים ספק חוקיים) והן לעובדים (שהם או חסרי ישע או חסרי בינה) לקבל יותר ולדווח על פחות.

אז כמה עניים יש במדינה? ככל שזה נוגע לשכירים – התמונה בלתי ידועה לחלוטין.

העני

כמה עניים יש במדינה? האמת היא שזה לא ממש משנה. אם יש מיליון או חצי מזה או כפול מזה ממילא זה לא מעניין את הממשלה והכנסת. חוץ מקבוצה אחת: קשישים נטולי פנסיה, שלהם דווקא דואגים גם אם במשורה – כל השאר לא מעניינים את הפוליטיקה הישראלית. אז בשביל מה לספור?

אבל יש מוסד הנקרא ביטוח לאומי ובכל שנה הוא מדווח על ממדי העוני. כמה ממכרי מתפרנסים מהדו"ח הלא-באמת-חשוב הזה אז אני מפרגן להם. במיוחד להערות שוליות.
בדו"ח האחרון (עמוד 14) יש הערה שמלמדת על הסטטיסטיקה. דו"ח העוני מתבסס על סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס. יש מדגם. אנשים נשאלים וממלאים טפסים. ואז יש נתונים.

מה אין במדגם? בדואים. למה אין בדואים? ככה. חסרים דוברי ערבית בישראל? לא. חסרים בדואים "משכילים" דוברי עברית? לא. נו, אז למה אין דיווח על בדואים? ככה. הם בחוץ מ – 2012. (נו, טוב. כמה בדואים כבר יש? אז לא דגמו אותם. לא נורא. בעצם כן נורא כי אם יש קבוצה אחת שאצלה עוני הוא לא 20% ממשקי הבית כמו הממוצע הישראלי – אלא הרבה יותר, ויותר מכפול, אלה הבדואים. אז את הקבוצה הכי עניה לא דוגמים, וזה כבר פשע סטטיסטי.

אז כמה עניים יש?

אהה. זה ערבים. אז שיקפצו.