23 באוגוסט 2016

המשבר מגיע


פול סמואלסון נחשב לאחד מטובי הכלכלנים של המאה ה – 20. הוא אחד מהתורמים החשובים לכך שכלכלה – שעד המאה ה – 20 – היתה חלק מהמערכת החברתית/פוליטית – הפכה לדת שיש לה אלוהים ומצוות. אבל, ולא פעם אחת ובמיוחד לא בכתיבה אקדמית, הוא היה שנון. וכך יצא לו ש"מדדי המניות בוול סטריט ניבאו משבר 9 פעמים מתוך 5 שהיו".


האחרונים לצטט את המשפט הזה הם יון דניאלסון, מרסלה ולנזואלה ואילקנור זר במאמר שהוצג השבוע בכנס הכלכלנים האירופי בג'נבה. במאמר מנסים השלושה לבדוק טענה ישנה של כמה כלכלנים ולפיה "יש שקט לפני הסערה".
מתי יהיה משבר כלכלי?
האמת היא שאף אחד לא יודע. כי אם היו יודעים – אולי אפשר היה למנוע  אתו. אי המניעה היא אולי ההוכחה הטובה ביותר מדוע כלכלה – לפחות זו הנלמדת באוניברסיטאות – היא יותר דת, שבה הבנת המציאות כלל אינה חשובה. רק המצווה.

אבל כלכלנים הם לרוב בני אדם בעלי שאיפות מדעיות. והם מנסים להבין את העולם. ואין הבנה שחיונית יותר מאשר הבנת המשבר כי בו נפגעים רבים ובעיקר מי שלא גרמו לו. אז מתי יהיה המשבר הבא?

כשהבורסה מתנדנת

ובכן היו כמה חוקרים שטענו שהסערה תגיע אחרי השקט. כלומר המשבר יגיע בהפתעה. לא יהיה רעש אדמה מקדים לרעש של 10 בסולם ריכטר. אלא שההוכחות לכך, בתחום האמפירי, היו קלושות. החוקרים טוענים שמצאו את גיזת הזהב.

הרעש המקדים הן תנודות כלכליות, במיוחד בשווקי הנכסים (מניות, דיור, אגרות חוב). על המניות כבר העיר סמואלסון את מה שהעיר. החוקרים מצאו דרך טכנית להסתכל על המידע ומצאו שאכן השקט – מעט מאוד תנודות – הוא שמבשר את המשבר.
אין ספק שאנחנו לפחות שש שנים אחרי המשבר האחרון. שקט בריבוע. כלומר מתקרבים למשבר הבא. מתי בדיוק הוא יהיה? לחוקרים די תבונה להימנע מנבואה. רק שנדע.

המשבר והשכר

אחד מסימני התקופה שלאחר המשבר של 2008 הוא קיפאון השכר הריאלי – עניין נדיר עד כה. מתן חודורוב (ערוץ 10) דיווח השבוע כי משנשאל בנימין נתניהו על הקיפאון הזה בישראל השיב ראש הממשלה שמדובר בתופעה עולמית ו"אין מה לעשות".

כהרגלו, ובהנחה שצוטט כראוי, נתניהו מבלבל את המוח. א. זו לא תופעה כלל עולמית. ב. תלוי שכר של מי. וגם במקומות שבהם התופעה קיימת – ארצות הברית היא הדוגמה הבולטת - אפשר לתקנה.

קחו למשל את השביתה אתמול של עובדי המנהלה בנציגויות ישראל בעולם. הם מתלוננים ששכרם הריאלי נשחק. מה שמעניין לא פחות היא התגובה של לשכת ראש הממשלה (ושר החוץ) ולפיה זו בעיה המטופלת בידי הממונה על השכר במשרד האוצר. אהה. לפתע יש את מי להאשים בתוך ישראל ולא רק את המצב העולמי. והאשם הוא הממונה על השכר, וכנראה גם הממונה עליו – משה כחלון, שר האוצר. אבל בהחלט לא מי שהוא הממונה על העובדים השובתים – שר החוץ בנימין נתניהו. או מי שממונה על הממונה של הממונה על השכר – ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זו דוגמה פשוטה איך נתניהו יכול לשפר שכר. לפחות במגזר הציבורי המעסיק יכול לשלם יותר בהחלטה מיניסטריאלית. מאחר ובישראל יותר משליש מהמועסקים קשור למגזר הציבורי – קל לעשות את זה, לפחות טכנית. אם רוצים.

השכר ושכר הדירה

עובדי משרד החוץ התלוננו כי הם סובלים בעיקר לא מירידת הברוטו אלא מהתייקרות שכר הדירה. הטענה חשובה לא רק בגללם. שליש ממשקי הבית בישראל גרים בשכירות. שכר הדירה עלה מ – 2008 עד היום פי כמה וכמה מהמדד הכללי. לכן שכר ריאלי של "הממוצע" מפספס שליש ממשקי הבית שסבלו וסובלים מאינפלציה גבוהה בהרבה. ולכן כאשר מחשבים מה "ריאלי" בשכר – יש כאלה ששכר הדירה לא מזיז להם. ויש כאלה שאוכלים חרא.

ולבסוף: ההכנסה הלאומית מתחלקת, בגדול, לשניים: הכנסה משכר והכנסה שלא משכר. אם הממשלה והכנסת מאפשרים להכנסה שלא משכר – למשל הכנסה מהון וריבית באמצעות מיסוי נמוך – לעלות ובהרבה, אז זה בא על חשבון עליית השכר. וכל עוד המס על שכר הדירה הוא 10%, ועל ריבית 25% והמס על עבודה הוא פי שניים ויותר – אנחנו מבינים איך "המצב העולמי" מקפיא את השכר בישראל.

קוראים ל"מצב העולמי" בשם ביבי.