עד סוף השנה אמורה להתקבל החלטה האם
להעלות את גיל הפרישה לנשים מ – 62 ל 64. בימים אלה נודע כי השרה לשוויון, גילה
גמליאל, מציעה כי לנשים תותר פרישה מגיל 64 ועד 70 בעוד שעל רוב הגברים לפרוש בגיל
67.
מדובר באחד בחוק שבו לנשים זכות יתר,
לכאורה, על פני גברים. כיום נשים לא חייבות לפרוש בגיל 62. הן יכולות לפרוש בגיל
67 אם הן בוחרות לעשות כן. לגברים אין את הגמישות הזו.
לא מיותר לציין כי המילה
"פרישה" היא שקר. גיל פרישה מאפשר למעסיק לפטר עובד מבלי לתת הסברים.
בתמורה לזכות של המעסיק לפטר את העובד/ת בגיל 67 המדינה מאפשרת למפוטר לקבל קצבת
זקנה ופנסיה. מדוע המדינה מממנת זכויות פיטורין של מעסיקים? כי, ולא מהיום, החזירות
שולטת.
כפל עבודה
כפל עבודה
זכות היתר לנשים מנומקת על ידי אירגוני
נשים ופמיניסטיות בכך שנשים נשחקות בעבודה יותר מגברים. מדוע נשים שחוקות יותר? מתברר
שההחלטה אם להישחק היא בידי הנשים. האם הן אכן נשחקות, ויותר מגברים?
השחיקה של נשים נובעת מכפל תפקידיהן.
הסדר החברתי, כך ארגוני הנשים, בנוי כך: נשים עובדות מחוץ לבית ואחר כך חוזרות
הביתה ועובדות גם שם. והגברים? הם עובדים רק מחוץ לבית. ולכן, ממשיכות הפמיניסטיות
להסביר, הנשים נשחקות. ומכאן שהן זכאיות להטבה. מה ההטבה? לפרוש מוקדם יותר – אם
יבחרו לעשות כן.
פמיניסטיות הגונות, כנראה זן נדיר, היו
אומרות שראוי לבטל את כפל העבודות וליצר חלוקה שוויונית במטלות הבית כך שביום
ראשון הגבר יבשל והאישה תחליף חיתולים וביום שני האישה תוציא את הילד מהגן והגבר
יעשה ספונג'ה. אבל זה מסובך. וכך יוצא שבמאבק לזכות היתר לנשים מצדיקים למעשה את
חובתן לעבוד בבית סולו. כלומר הן מקבלות תשלום ממשלתי בגין חובתן להיות עובדות בית
יחידות.
יש נשים ויש נשים
יש נשים ויש נשים
באופן זהה גם הזכות של אישה עם ילד קטן
לעבוד שעה אחת פחות, כמקובל במגזר הציבורי. נהדר, לא? מה שמחייב אותה לצאת מוקדם
ולטפל בילד, בעוד הגבר חייב להמשיך לעבוד....טמטום קולוסאלי. תנו לגבר לצאת שעה
קודם ולאישה חובת עבודה – וכפל התפקידים המשפחתי יתחלף די מהר.
מחקר חדש שהוצג השבוע בכנס כלכלני
אירופה בג'נבה מאיר תופעה מעניינת: יש נשים ויש נשים. ולא לכולן דין אחד. החוקרות
בדקו עד כמה לידת ילד שני משפיעה על עבודת האישה. מתברר שיש נשים שלידה שנייה
מפחיתה דרמטית את שעות עבודתן. ויש נשים שאצלן זה קורה מעט.
ההסבר הוא לכאורה בקריירה. אך בפשטות –
זה כסף. אישה שמשתכרת יותר ואוהבת לעבוד לא ממהרת לקצץ בעבודתה למען טיפול אישי בילדים.
ולא פחות חשוב: היא לא ממהרת לעשות את השטות שארגוני הנשים מנציחים: פרישה מוקדמת.
כי הפנסיה תלויה בתקופת העבודה. וככל
שזו מתקצרת, כך הפנסיה קטנה יותר. אישה שבוחרת בפרישה מוקדמת מקצרת לעצמה את
ההכנסה. ובעניין הזה היא גם משחקת לידי מעסיקים. אלה לוחצים על נשים בגיל 62 לנצל
"זכותן" לפרישה מוקדמת – ולממש אותה. למה? כי ביכולתם למצוא חלופה זולה
יותר. וכך קואליציה של מעסיקים רודפי בצע ופמיניסטיות תאוות הבל מאפשרת פגיעה
בנשים בשוק העבודה.
הנה הצעה: אם נגזר עלינו הטמטום אז
שזכות הפרישה המוקדמת תהיה רק לגברים. נראה אותם חיים מפנסיה דלוחה.
(פורסם ב"ידיעות
אחרונות" ב – 25.8.2016)
