3 בספטמבר 2016

הבית המשותף


אתם גרים בבית משותף. הדירה שמעליכם מושכרת לדיירי משנה – משפחה חביבה ושקטה. יום אחד אתם מגלים כתם על תיקרת חדר השינה שלכם. והריח – בלתי נסבל. ממש ביוב.
אתם פונים לשכן. האיש נבוך ומבטיח להתקשר ל"בעל הבית". מתברר כי בעל בית הוא תאגיד הרשום בליכטנשטיין ומי שמנהל את הנכס הוא מתווך דירות. המתווך מודיע לכם, באמצעות הדייר, שבעל הבית לא משיב לטלפונים.
בצר לכם אתם פונים לחברת הביטוח שלכם. יש לכם ביטוח נגד נזילות. בחברת הביטוח שמחים לעזור. אתם קצת פחות – בגלל ההשתתפות העצמית של 550 שקל. אבל הכתם גדל והסירחון איום.

מגיע המומחה שמיד מבין שהנזילה מקורה באסלה של השכן מלמעלה. הוא דופק בדלת השכן. "לצערי אסור לי להתיר עבודות בצנרת" מסביר הדייר שמוסיף: "בעל הבית אסר עלי".
מביך? בלתי נסבל! אחרי שבוע מחורבן אתם מקבלים טלפון מהמתווך של התאגיד. לדבריו שוחח עם "בעל הבית" שטוען שהוא לא מתקן עד שתשלמו לו חוב מלפני שנה. חוב? אהה? זה?

כמה שהצוק איתן

מהסיפור המסריח למציאות המסריחה לא פחות. במציאות מי שיצר את הנזילה המסריחה באסלה של השכן היא ממשלת ישראל. האסלה המדוברת היא מתקני הביוב בעזה שהופצצו במבצע צבאי רב תהילה לפני יותר משנה – "צוק איתן". כתוצאה מההפצצות החל הביוב של עזה לזרום לים ודרכו לחוף של זיקים, אשקלון ואשדוד – התקרה שלכם מהסיפור.

החמאס, ששולט בעזה, מוכן לתקן את הנזקים שחיל האוויר עשה למערכת הביוב. אבל צריך מלט, וצינורות ברזל, ומסגריה. מלט? זה בטח בשביל מנהרות. צינורות? זה בטח לייצור גראד. מסגריה? למה צריך מכונה לעיבוד מתכת? אנחנו יודעים בדיוק בשביל מה.
אז תקפצו לנו, אומרת ממשלתנו לחמאס. אבל אולי תרצו משהו אחר, במקום? החמאס משיב בחיוב. הם מבקשים לשחרר את חייליו שנעצרו אחרי ששוחררו בעסקה להצלת גלעד שליט מהכלא החמאסי. אבל אלה טרוריסטים, אומרת ממשלתנו – והנזילה נמשכת.
בינתיים מחדשות משפחות גולדין ואורון את דרישתן להחזרת גופות שני החיילים. ויש הדורשים, לא יאומן, להחזיר שני אזרחים – בדואי ואתיופי – שחצו את הגדר. והחמאס – מנוולים שכמותם – בשלהם: מלט לביוב ושחרור אסירים תמורת שחרור גופות.

ערוץ 10 מדווח שהיה דיון "חסוי" במשרד הביטחון. ושם נפסק שלא נשלם עבור גופות. לא במלט ולא באסירים משוחררים שנעצרו מחדש. גולדין האב מתראיין ופוסק שלליברמן אין מוסר. "חיילנו....וגו'".

בין רמאללה ועזה

מה עושים? הכי קל  להמשיך עם החרא בחוף הים והגופות במקרר (?) ושני השחורים בכלא העזתי (?).  זה, למען האמת, האינטרס האמיתי והמשותף לממשלות נתניהו והנייה. להמשיך בעימות שמצדיק את המשך המתח, הסכסוך ואי התקדמות מדינית. לשניהם נוח לשחק באש ולטרפד כל אפשרות של פתרון.
יש חלופות? בוודאי שיש.
אפשר להתחיל עם המציאות. ממשלתנו הרי טוענת שמחמוד עבאס וממשלו ברמאללה אינם "פרטנר". אנחנו, כלומר ממשלתנו, בעד שתי מדינות: אחת ברמאללה-שכם (אבל כפוף לשיקולים צבאיים של ישראל) והשנייה בכל השאר. אבל הם לא. הם מסיתים. שיהיה. אז אולי, לפחות בדרום, אפשר לעשות עסקים עם החמאס (בעצם מה ההבדל בין החמאס למפלגה של ארדואן הטורקי)? שם אין בעיית גבול. אולי אלף עזתים יוכלו לנסוע לטורקיה ללמוד הנדסה, ספרות ומנהל עסקים? אולי נקנה קצת מלפפונים ופטרוזיליה. ובעצם שימכרו כוסברה לטורקיה. ואפשר לשחק בדיפלומטיה הזו ברוחב לב.

אלא שלגור בבית משותף ומסריח הרבה יותר קל. ואפילו נעים אם אתה גר בקיסריה.