ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, הסביר כי לא ידע שעורך דינו הפרטי, דוד שמרון היה
גם עורך דינו של הישראלי/התאגיד שייצג בישראל את קונצרן תייסן קורפ – בונה הצוללות
עבור חיל הים.
באופן עקרוני יש
שתי אפשרויות: האחת, שנתניהו משקר. זו אפשרות בלתי סבירה כי....
השנייה, שהוא
דובר אמת, והוא לא ידע. לדעתו ולדעת חבריו למפלגה אי ידיעה זו פוטרת אותו מאחריות
ולכן מעונש - אם יתברר כי תייסן אכן שיחדו כאן כפי שעשו במקומות אחרים בעולם.
האמנם?
לפני ראש הממשלה
היו שתי אפשרויות הגונות לטיפול בענייניו המשפטיים. כפי שהמדינה משלמת את
כל הוצאותיו ומספקת את כל צרכיו כך יכול היה נתניהו לפנות בכל עניין משפטי למשפטן
שהמדינה היתה מעמידה לרשותו. נניח היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. זו החלופה הכי
נכונה.
אפשרות פחות
הגונה אבל עדיין סבירה היא שהוא ישכור עורך דין פרטי. למשל את דוד שמרון. במקרה
הזה יש עליו חובה לדעת את מי עוד
מייצג שמרון וזאת כדי למנוע כל מצב של ניגוד אינטרסים בין שמרון לבין מי שעושה עסקים עם המדינה. בדיוק
כדי למנוע מצב שבו שמרון יופיע איפשהו – משרד הביטחון? – כמי שפועל למען תייסן.
בנימין נתניהו
בחר לטמון ראשו בחול אי הידיעה ובכך איפשר לשומרון – הידוע לכל כעורך דינו – לעשות
ככל העולה על רוחו.
נתניהו לא סתם
לא ידע.
הוא התכוון לא
לדעת. בכך איפשר לקונסיליירי את הקומבינה.
אז אולי נתניהו לא שיקר אבל הוא לגמרי אחראי.
